בוסניה הרצגובינה עם הילדים

טיול בעונת האביב

ימים: 8
טיול משפחתי


כשאני מספרת על היעד הבא שלנו ונתקלת בהרמת גבה, אני יודעת שהטיול יהיה מצוין!

נורא כיף להגיע למגדל אייפל, להתפעל מביג בן, לטייל על הגשר קארל, לגלוש באלפים. מאידך, יש איזה קסם מיוחד במקומות הנידחים, הלא מוכרים, לא מתויירים, כאלה שנתפסים אף כלא מעניינים.

"יש מה לעשות בבוסניה?" לא יודעת, מבטיחה לספר, "ומה יעשו הילדים?", מניחה שימצאו כבר משהו, הרי מיליוני ילדים נולדו וגדלו כאן איכשהו. "אין שם מלחמה?" הייתה פעם, גם אצלנו הייתה, עכשיו כבר לא…זה סוג השאלות שאני נתקלת בהם לפני יציאה ליעדים כאלו.

לפני שנתיים וחצי, בשיא תקופת הקורונה, הגענו לנהר "דרינה" בסרביה. "זה הגבול עם בוסניה" אמרה אולגה המדריכה הפרטית הצמודה שלנו באותו הטיול.

"בוסניה", חשבתי לעצמי, "אני חייבת להגיע לבוסניה!" והנה, אנחנו פה, ועם אותה המדריכה.

מתחילים.

יום 1

הטיסה שלנו לבודפשט, הזמנו חצי שנה מראש עם "וויז אייר" בעלות של 220$ פריוריטי, כלומר טרולי עד עשרה ק"ג ותיק גב כששניהם עולים על הטיסה.

ממש ברגע האחרון הצטרפו אלינו בת דודה שלי ובתה בת העשרים. זו פעם הראשונה שאנחנו מטיילים עם הילדים ועם עוד מישהו, בדרך כלל אנחנו מטיילים לבד. אבל הפעם לקחנו מיניבוס לתשעה מקומות, והבנות ממש נוחות, כך שכששמעתי: "תגידי רק כמה לשלם ולאן להגיע, כל השאר לא מעניין אשותנו", לא הייתה לי שום בעיה לצרפן. "בואו נחשוב על מסלול ביחד" וכל מיני כאלה, לא היה בא בחשבון.

עברנו בהצלחה את ההיסטריה "איך, לעזאזל, טסים עם טרולי?!", מקווה שיסתדרו. כן, הבנות המופתעות טסות בפעם הראשונה עם טרולי.

את הרכב שכרנו דרך חברת: "Alamo" לשבעה ימים.

עלות: 1700 ש"ח.


טיסת ערב שיוצאת מטרמינל 1, המון אנשים, טרום פסח.

Airport Glossel Panzio

בלילה מגיעים למלון הראשון שלנו במרחק של חמש דקות נסיעה מהשדה רק כדי להעביר את הלילה. מלון שנראה כמו בית מגורים בשכונת מגורים. השאירו לנו שלושה מפתחות, עם שלושה פתקים בכתב יד.

על שני חדרים של זוג ושל שלושה שילמנו 330 ש"ח, והכל בהתאם. אבל נקי, ולגמרי עושה את העבודה בשביל להתקלח ולישון כמה שעות בודדות.

יום 2

בבוקר הבעל נסע לשדה התעופה להביא את הרכב, שם מודיעים לו שאסור לנו לנסוע איתו לבוסניה. טיול בלי קרייזס, זה לא טיול מבחינתנו! וכן, ביררנו לפני וזה לא היה רשום בשום מקום, המידע הזה, איכשהו, נשמט בין חברת ההשכרה לחברה ממנה הזמנו.

הבעל ביטל את ההזמנה ושכר רכב בחברה אחרת "הרץ" במחיר גבוה פי ארבע...1500€. ואז יצאנו לדרך.

משך הנסיעה ארבע שעות, עם הפסקות קפה ונופים לקח לנו חמש שעות.

הדרך דרומה מאוד נוחה, הכבישים ריקים לחלוטין, הכל ירוק, עוברים בין כפרים ציוריים ומטופחים בצורה מפתיעה. עוברים את קרואטיה, ונכנסים לבוסניה. ישנו מעבר גבול בו בודקים דרכונים.

באניה לוקה.

Banja Luca

נפגשים עם המדריכה שלנו, אולגה, שתהיה אתנו למשך כל הטיול ומתחילים מסיור בעיר. הופתעתי לגלות, כי אין עם בוסני, אין שפה בוסנית, בוסניה למעשה, מורכבת מסרבים, קרואטים ומוסלמים, שלושתם מחולקים בצורה שווה פחות או יותר. באניה לוקה היא העיר המרכזית של החלק הסרבי של בוסניה, רפובליקה סרבסקה, מין עיר בירה למעשה, מרכז תרבותי ורוחני. העיר ממש יפה בעיניי, המון צעירים, עיר לא עמוסה, כשבמרכזה מבצר שניצב מעל הנהר ורבץ.

עשינו סיבוב על קירות המבצר, נזכרתי באימה בעניין הבטיחות הנוראי של האזור. גם בסרביה וגם פה מזהירים את האנשים, שזה עלול להיות מסוכן ועניין הבטיחות הוא על אחריות המטייל. גדרות ומעקות למיניהן, בעיניי המקומיים פוגעים ביופיו של המקום. ההליכה על הטירה הייתה חוסר אחריות מוחלט!

עברנו כמה נ.צ של העיר, כנסיות, תאטרון, טיילנו בעיר העתיקה שדי דומה לערים האירופיות ומושפעת מהאוסטרים ששלטו בעבר באזור. סיימנו במסעדה על הנהר עם נוף פסטורלי מטורף בשעות הערביים ונשארנו עד החושך.

ובזמן שאני מתפעלת ומתלהבת מכל מה שתיארתי עד כה, הבכור ציין, כי העיר משעממת, האוכל לא טעים והמדריכה מיותרת. כיף לטייל עם מתבגרים, ממליצה בחום!

יום 3

פארק לאומי אונה.

National Park Una

ממשיכים בנסיעה מערבה נסיעה של שעתיים וחצי. מגיעים ומתחילים ממסלול טבע למפלים. בהליכה לא ארוכה מגיעים למקום מרהיב עם המפלים הקטנים, פשוט אין דרך לתאר את היופי הזה! המון המון מים בצבעים שונים, צמחיה, עצים, באמת מדהים! מתעכבים כאן מלאאאאא זמן, כי מבחינת כולנו זה משהו שלא ראינו כמותו מעולם, למרות שהמדריכה מפצירה בנו שהיופי האמיתי עוד לפנינו.

מתעכבים כאן מלאאאאא זמן, כי מבחינת כולנו זה משהו שלא ראינו כמותו מעולם, למרות שהמדריכה מפצירה בנו שהיופי האמתי עוד לפנינו.

משם עולים למפלים הגבוהים, גם וואו! מצלמים ומצטלמים בלי סוף, מזג האוויר קריר, עננים, ואנחנו לבד בכל הפארק.

משם הולכים לכפר אתני קטן ופוגשים בחור מבוגר שמדגים לנו את מכונת הכביסה האקולוגית, עושה לנו הדגמה, משליך לשם שטיחון שבעזרת זרם מסתובב שם בעוצמה רבה, בלי חומרים כלשה, רק במי המפל, ובסוף שולף אותו בעזרת מקל עבה. מספר שהרבה אנשים מביאים לפה שטיחים ושמיכות, וכשמדובר בשטיח גדול, כמה אנשים שולפים אותו החוצה כי הוא ממש כבד.

לאחר מכן הוא מביא אותנו לטחנת קמח ומדגים כיצד טוחנים תירס או דגנים אחרים ומקבלים קמח. את האבנים שנמצאות בתוך המים הרכיב סבא רבה שלו, וזה ממשיך כעסק משפחתי שעובר מדור לדור. בזמנו היו 47 כאלה, כיום נשארו שלוש, כשרק שלו פעילה עדיין.

כמעט ליד כל בית כאן יש מפלון פרטי משלו, פשוט מדהים מה שהולך פה.

מספר לנו מלא דברים על האזור, שבעונה באים לכאן כ 125 אלף תיירים, אבל ישראלים עדיין לא ביקרו אצלו, כך שהוא מחכה לכם.

עלות הביקור אצלו 12 ש"ח לשמונה אנשים.

עלות כניסה לפארק לאומי 10 ש"ח למבוגר, 5 ש"ח לילד עד גיל 14.

(זאת הייתה ההשקעה הכי שווה everrrrr).


Martin brod.

המעבר של מרתינה.

האגדה מספרת, שבזמנו גרה כאן בחורה יפיפייה בשם מרתינה שהייתה מאוהבת בבחור שגר מעבר לנהר, שגם הוא אהב אותה אהבת אמת. כצפוי בכל אגדה טובה, המשפחות לא הסכימו לקשר בין הילדים. לילה אחד ברחה מרתינה מהבית ורצה למקום בו הנהר רגוע, על מנת לעבור לצד השני לאהוב ליבה, אך המים סחפו אותה וכך מצאה את מותה.

אנחנו ממשיכים ללכת במסלולה של מרתינה ביער לצד הנהר המשנה צבעים עד הנקודה בו טבעה מרתינה.

"איפה הגופה???" שואל החמוד הקטן המטיל ספק באמינות הסיפור, אולגה המדריכה מסכימה איתו ועונה שגופתה מעולם לא נמצאה, כך שייתכן, שכן הצליחה לעבור ופשוט ברחה עם אהוב ליבה. נראה שהקטן מתחבר יותר להאפי אנד

בדרך חזרה, אחד הענפים נתפסים בקפוצ'ון של הבכור ומשתחרר לבעל בדיוק בעין.

ממחר יצטלם רק עם משקפי שמש...


שני הכלבים של הבחור עם מכונת הכביסה מתלוות אלינו ועושות את כל הדרך של מרתינה תוך משחק עם הילדים, כך שכל הדרך הם אוכלים לי את הראש שהם חייבים כלב! הבכור אף מתגמש ואומר שיביאו כלבה נקבה, שיהיה לי על מה לדבר אתה.. כיף לטייל עם מתבגרים! כבר ציינתי?

משם נוסעים לכפר קטן על הנהר בו גרים 300 אנשים, נכנסים למסעדה הפתוחה, אחת מהשתיים הבודדות. מקבלים תפריט, לא ברור למה, מאחר ועכשיו זו לא העונה, המלצר מסביר לנו מה המנות הבודדות שיש להם עכשיו. מזמינים שתי פיצות משפחתיות, אחת עם בייקון, ארבעה מרקי בשר, פסטה לילדים, לחם שנאפה במקום במאפייה שלהם, ארבעה סלטים, שתיה, כמובן. האוכל שלהם פה ממש טעים! בכפר הזה נשארים יומיים, קובעים איתם את ארוחת הבוקר למחרת, והם מבטיחים לחכות לנו עם פיתות טריות ממולאות עם גבינות, תרד, בשר.

על הארוחה שציינתי לשמונה אנשים משלמים 140 ש"ח.

ממשיכים לעוד מפל על אונה. נסיעה כעשרים דקות, חלק עליו עושים רפטינג בקיץ. כניסה עולה 16 ש"ח לאדם. מתחילים ללכת על הגשר מעץ לצד המפלים, שוב, היופי לא ניתן לתיאור, ראו תמונות.

מטיילים לגמרי לבד, השמיים אפורים, העצומה של המפלים עם הרעש של המים ממש הצפת רגשות וכשאני מסתכלת על הסובבים אותי אני מבינה שזה לא רק אצלי.

כשהגשר מסתיים, אפשר להמשיך ללכת לצד הנהר, רשום 3 ק"מ, לא הלכנו, כבר התחיל להחשיך, אז חזרנו.

בשעות הערב הגענו לדירה שלנו. שכרתי שני צימרים מעץ, אחד בשבילנו שני בשביל הבת דודה, שלי, בתה והמדריכה. הצימרים ממש קרובים זה לזה. האישה שהשכירה את הבית השני נשארה לקשקש קצת וסיפרה שהיא עובדת בבית היתומים של הכפר ובו 24 ילדים עד גיל 6. אחרי גיל 6, אם לא מוצאים להם משפחה מאמצת, מעבירים אותם לפנימייה במקום אחר והם מתחילים ללמוד בבית הספר. פתאום נהיה ממש עצוב בשביל הילדים העזובים...מנחם קצת שהאישה נראית לבבית ומדהימה.

התמקמנו ויצאנו למסעדה השניה שפתוחה בעונה זו בכפר. הזמנו שתי פלטות ענקיות של בשרים על האש, תוספות, סלט אישי לכל אחד, שתיה כולל בקבוק יין ובירה וקינוחים. שילמנו 280 ש"ח לשמונה אנשים.

החיסרון היחיד, שמעשנים בכל מקום, בעיקרון, לפי החוק, חייב להיות מקום למעשנים וללא מעשנים. אבל בחוץ קר, חלונות סגורים, כך שגם ממקום של הלא מעשנים אתם יוצאים ספוגים בריח של סיגריות, וכולם כולל כולם מעשנים פה.

יום 4

נראה, שאנחנו האטרקציה המרכזית של הכפר, אנשים מתרגשים לראות אותנו, כשנכנסנו למסעדה, אנשים שהיו שם פינו לנו מקום בשולחן הגדול, המלצר התלבש בלבוש אלגנטי ואימא שלו באה להגיד לנו שלום.

בבוקר חוזרים למסעדה הראשונה, קבענו מראש והם הבטיחו להכין לנו ארוחת בוקר. "פיתה" זה מאכל מקומי בצק פילו ממולא בכל מיני. הזמנו עם גבינה, תפוח אדמה ובשר. טעים בטירוף! כמובן ירקות.

שמורת אגמי פליטביצה.

Plitvicka jezera

נסיעה של שעתיים וחצי ומעבר גבול לקרואטיה.

שמורת טבע זו נחשבת למקום התיירותי מספר אחד בקרואטיה. ב 1979 הוכרזה כאתר למורשת העולמית ע"י אונסק"ו. (כבר סיפרתי לכם שאני מתה על מקומות כאלה, כל פעם מתרגשת מחדש).

בשמורה 16 אגמים בגבהים וצבעים שונים הנשפכים זה לזה. באזור מספר מסלולים שונים. אנחנו עשינו את מסלול B. נכנסנו בכניסה 1, שזו הכניסה לאגמים הנמוכים, הכניסה לעליונים סגורה בעונה זו. המסלול שלנו היה ארבעה ק"מ הליכה על גשרים מעץ, כשבסוף שטים בסירה על האגם הגדול ביותר ומשם באוטובוס כמעט עד החניה.

הגענו לקראת השעה אחת וכבר היו די הרבה אנשים, בדיעבד הייתי מגיעה לשם בפתיחה.

המקום מדהים ביופיו, אם כי, כמעט פה אחד הסכמנו כי השמורה שהיינו בה אתמול עלתה ביופיה על זו. ממש ממש חבל שהאזור ההוא מפספס את הפוטנציאל התיירותי שלו, מאידך אולי זה הקסם שלו שהוא עדיין יחסית בתולי.

כשהגענו הייתה שמש וממש חם, אפילו חששתי שאשרף, במהלך ההליכה התחיל לטפטף גשם שהפך למבול. הסתתרנו תחת איזה סלע על הדרך, וכשהתיישבנו בסירה נהיה קר ברמות קשות וירד ברד. וכשאני אומרת קר, זה קר! כלומר, במהלך חמש שעות במקום עברנו שלוש עונות שנה.

כן, זה הברד וקור אימים

בחזרה עברנו עוד דרך מפלון אחד קטן, מבחינתי זה ממש טיול מפלים.

בערב חזרנו לאותה המסעדה של אתמול בערב, וקבענו איתם הפעם לגבי ארוחת בוקר למחרת.

שקיעה באונה, המקום בו לנים

אותו מקום חמש דקות מאוחר יותר

באותו יום החלטנו, כי הצימר שלנו צפוף מדי לחמישה אנשים, כך שהחלטנו לשכור עוד צימר. דירת חדר וסלון צמוד לצימרים שלנו, שלושה מקומות שינה עלה לני 78 ש"ח ללילה. (תחשבו על המחיר של צימר בארץ בפסח...).

יום 5

מסעדה Havala

בבוקר הולכים לאותה המסעדה ומגיעים לשולחן ערוך עם מפה לבנה. ביצים, ירקות, גבינות, נקניקים, לחם טרי, יוגורטים, פנקייקים, שתיה חמה וקרה, שפע ממש, טעים ומוקפד. שילמנו 260 ש"ח לשמונה כולל טיפ.

Mlincici.

נוסעים לדרום מזרח למקום בו ניצבות 20 טחנות קמח על מפל מים אשר היה מפעיל אותן. טחנות נבנו לפני 400 שנים ומדי פעם מתקנים אותן. בעלי הטחנות היו אנשים עשירים ששכרו פועלים אשר עבדו וקיבלו את משכורתם בקמח, אותו מחרו לאחר מכן.

המקום קסום ממש, ללא עלות עם שבילים, אגם ומדשאות. רק שתים מהן פעילות עדיין, כך שניתן להיכנס ולראות. עוד מקום עם פוטנציאל תיירותי בלתי ממומש.

Eko sentar slapovi

עצירה הבאה שלנו למפל נוסף, עוד פארק יפיפייה, עם אגמים שקופים, לאחר טיול קצרצר מתיישבים לארוחת צהריים קלילה של מרק, שוב מתחיל מבול וברד שנמשך ונמשך.

Plivski vodopad Jajce

הגשם ממשיך כך שבתחנה הבאה הילדים הגדולים מחליטים להישאר ברכב ואנחנו קופצים לעוד מפל, הפעם הוא במרכז העיר Jajce, שנחשב למפל הכי גבוה הנמצא בתוך העיר, כאן שני נהרות מצטלבות והמראה מהפנט למרות הגשם.

מוסטאר.

Mostar

מגיעים לעיר מוסטאר, שזו בירת הרצגובינה. כאן פוגשים את מוחמד, המדריך הנוסף שלנו. אולגה המדריכה אמרה לנו לפני, שהיסטוריה של בוסניה משתנה בהתאם למי שמספר אותה. מוחמד נכלל לחלק המוסלמי של האזור, לכן נמנע מלהיכנס לפוליטיקה מתוך התחשבות באולגה, שהיא סרבית.

הבחור מדהים! מאוד מאוד אהבנו את ההדרכה שלו, אפילו הילדים היו מרותקים אליו, כשלרוב די מאבדים עניין. מוחמד דובר רוסית ואנגלית ומתגורר בסרייבו.

הסמל העיקרי של העיר הוא הגשר, שהיה פורץ דרך בתקופת בנייתו בזמן האימפריה העות'מאנית במאה ה 19. האדריכל הוזהר, כי אם הגשר יתמוטט, ראשה ייערף, כך שביום הפתיחה ברח האדריכל להרים וראה מרחוק האם צריך להמשיך לברוח ע"מ לשמור על ראשו, או שיכול לחזור לביתו במוסטאר. הגשר לא התמוטט, אך פוצץ ונהרס במלחמה בשנות התשעים. לאחר מכן שוחזר בעזרת חלקים ממנו ובשיטת בנייתו המקורית, כך שגם הוא זכה להכרה כאתר מורשת של אונסק"ו, למרות שהוא לא מקורי.

בקיץ עושים כאן תחרויות קפיצה למים מטעם רד בול

עוד סיפר לנו מוחמד על היחס החם של הבוסנים כלפי ישראל, שהייתה המדינה הראשונה שפתחה את שעריה לפליטים בשנות התשעים כשהחלה המלחמה. וכן מכאן יצאה חסידת אומות עולם המוסלמית הראשונה זיינבה עם סיפור מרגש על הצלת משפחה יהודית, שבעזרתה עברו בשלום את השואה ועלו לארץ. אביה של זיינבה נרצח בעקבות כך.

בשנת 1992 עם פרוץ המלחמה בבוסניה והאזור, משפחה יהודית זאת ניצבה לצד זיינבה הרדגה ומשפחתה ועזרו להם להימלט לישראל.

שמעון פרס פגש אותם בארץ. זיינבה ומשפחתה נשארו לגור בישראל, היא נקברה בבית הקברות יהודי ובעלה וילדיה התגיירו. נכדתה אף הייתה קצינה בצה"ל.

מוחמד מספר עוד סיפורים רבים ומרתקים על העיר, לוקח אותנו למקום בו היה בית הכנסת בעבר, לאחרונה הוא עבר השתלמות בנושא יהדות בוסניה. המחלוקת בין העם הבוסני כ"כ משמעותית, שתוכנית בית הספר שונה מצד לצד. ישנו בית ספר אחד שבבוקר לומדים בו הנוצרים ובערב מוסלמים ומתחלפים ביניהם. כל צד גם קורא לבית הספר בשם שונה.

מסעדה Shadrvan.

מסעדה מעולה שמסיימים בה את הערב. שוב המון המון בשרים על האש, סלטים קפה תורכי, יין מעולה. כאן גם המוסלמים שותים אלכוהול. בתקופת האימפריה העות'מנית לא כפו על המקומיים את האסלאם, אך ע"מ לאפשר לנוצרים שהיו כאן להמשיך לשמור על חייהם ומנהגם, ביקשו שילד אחד יתאסלם. כך שלגבי כמה דברים היו מוכנים להתגמש, כמו שתיית אלכוהול. "העיקר שתשתו מהפינג'אן, כפי שאנחנו עושים זאת, לגבי מה שתמזגו לתוך הפינג'אן אנחנו לא נתערב"

יום 6

אנחנו בדרכינו לדורבניק בקרואטיה, הדרך ארוכה, אז עושים עצירות.

Kravica, Studenci

שמורת טבע זו היא בתשלום סמלי של כמה שקלים ועוד כמעט בכל מקום עושים לנו הנחות כששומעים שאנחנו מישראל. מפל נוסף, טיול נוסף בטבע, ושוב אנחנו לבד. אולגה מספרת שבקיץ ניתן להיכנס למים וזה מה שהיא עושה עם משפחתה. עוד מקום מדהים.

Positej

מדובר במבצר, אשר מוזכר לראשונה במאה החמש עשרה, אם כי לא ברור מי בנה אותו. הילדים הגדולים יוצאים מהרכב, רואים מדרגות ומיד חוזרים לרכב, כל השאר מטפסים למבצר עם נוף מטורף על העיר ועל הנהר.

שוב, אין מעקות, בטיחות ממש ממש לוקה בחסר, ואין נגישות לנכים, כמובן שאין מעלית למעלה.

Stolac

Radimla

מדובר בבית קברות נוצרי עתיק מאוד עם מצבות האופייניות למאה ה 15, עם ציורים וכיתובים מאז. אלו הן מצבות בגדלים וצורות שונות, כשהכבדה ביניהן שוקלת ארבעה וחצי טון. גם אתר זה מוכר כאתר מורשת של אונסק"ו. גם פה מתלהבים ממש מהיותנו מישראל, ומבקרים בכלל, כפי שזה נראה. מקרינים סרטון ועושים לנו סיור עם הסברים.

בהמשך של כמה מאות מטרים מגיעים לקברו של הרב משה דנונה ועוד שני קברים של הלוחמים היהודים שהיו אתו, יהודים גם כן מאותה התקופה.

דוברובניק.

Dubrovnik

גם כאן מחכה לנו מדריכה מקומית ניקולינה שעושה לנו סיור בעיר העתיקה. סיור זה פחות מוצלח, ישנה רוח מטורפת ומאוד קר, כך שזה די פוגם בחוויה. ובכל זאת, מתחילים ממקום בו צולמו "משחקי הכס". מסתובבים בעיר העתיקה בין הסמטאות הצרות, נחמד מאוד. מקום מאוד מאוד מתויר, בא לחזור לבוסניה לשלווה שהתרגלנו אליה...

בשורה התחתונה, העיר די מזכירה לי את רומא, ובעקבות צילומי הסדרה המדוברת הגיע גל תיירים מטורף שהמקומיים די לא עומדים בו, כך שניקולינה המליצה לנו בחום לא להגיע לפה בקיץ. לא נגיע.

את הערב מסיימים במסעדה איטלקית מעולה "mama mia", שינוי מרענן מכמויות הבשר שטחנו פה עד כה.

יום 7

עוזבים את דוברובניק וחוזרים לבוסניה. במהלך הנסיעה עושים עצירת נופים, היום באור יום ומלמעלה פשוט אי אפשר להפסיק לצלם אותה.

Tribini

עוזבים את דוברובניק וחוזרים לבוסניה. בדרך עוצרים בעיירת טריביני. עושים סיבוב בעיר העתיקה, מטיילים לאורך הנהר. העיירה הזו במרחק של כחצי שעה מדוברובניק.

מאחר ודוברובניק מאוד יקרה יחסית לבוסניה, הרבה אנשים עוצרים כאן ללינה ונוסעים כל יום לטייל בדוברובניק.

לפנינו נסיעה של ארבע שעות לעיר הבירה של בוסניה-סרייבו. בדרך מבינים, שבתחזית לא הייתה טעות כפי שקיווינו וככל שממשיכים בנסיעה נכנסים לחורף. ממש חורף אבל! הילדים כמובן, לא יכולים להישאר אדישים למצב כך שתחת לחץ מתון נאלצים לעשות עצירות שלג בדרך.

סראייבו.

Sarajevo

בסביבות שש בערב נפגשים שוב עם מוחמד לעוד סיור מרתק ממש על עיר הבירה,סרייבו. מוחמד אומר שזה ממש צירוף מקרים בלתי הגיוני גם מוסטאר ריקה מתיירים וגם שלג בסרייבו.

הסיור שלנו בעיר העתיקה, מגיעים למקום שמצד אחד שלו הבניה בסגנון העות'מאני, ומצד השני בסגנון האוסטרי. על הרצפה מצויר מצפן ומעליו שבשבת, אם אתם לא יודעים לאן ללכת, פשוט מסובבים את המצפן ונותנים ליד הגורל להחליט.

בין היתר מגיעים למקום בו נרצח פרנץ פרדיננד, הנסיך האוסטרי, דבר שהוביל לפרוץ מלחמת העולם הראשונה. לא יודעת היכן הייתי בשיעור היסטוריה זה, מתביישת להגיד, שהסיפור אפילו לא "מצלצל" לי... והייתי תלמידה די טובה, בטח ובטח במקצועות ההומניים. בכל אופן, להיות במקום כזה גורם לצמרמורת. מוחמד הביא אותנו ממש למקום בו זה קרה כשעל הרצפה מסומנים סימני עצירת הרכב בו היה פרנץ פרדננד וכשני מטר ממנו עקבות רגליו של המתנקש לצד תמונות האירוע- מטורף!

הנסיך מת מפצעיו כעבור שעה. המתנקש נכלא, מאחר והיה בן 19 ונחשב לקטין דאז. הוא מצא את מותו בכלא בעקבות מחלת השחפת.

כאן רואם על הרצפה את סימני הרכב בו נסע הנסיך

כאן רואים את סימני הרגליים של המתנקש, בין התמונות למטה

גם פה על בתים רבים רואים עדיין את סימני ההפצצות מזמן המלחמה בשנות התשעים. על הרצפה בשלוש מאות מקומות ברחבי העיר ישנו סימן כזה לזכר הנופלים באותה המלחמה.

בסיום הסיור מגיעים למסגד הישן שנבנה במאה החמש עשרה, לצד כנסיה האורתודוקסית וביניהם מבשלת בירה. מוחמד אומר, שכשיש חילוקי דעות בין הצדדים יש להיפגש באמצע, שם אנחנו גם מתיישבים לארוחת ערב.

במהלך הסיור מתחיל לרדת שלג, אבל אין רוח, כך שהקור לא נורא כלל. מה שכן, מבחינת הילדים אין סיכוי להתמקד בסיור כשיש שלג שאפשר לדחוף אחד לשני מאחורי העורף, כך שפחות היו אתנו בסיור והשתוללו בשלג בצורה מביכה, בזמן שאנחנו, למודי ניסיון, עושים מאמצי על ליצור רושם שהם לא אתנו...

יום 8

היום אנחנו עושים את דרכינו חזרה לבודפשט, נסיעה של שש וחצי שעות ובכל זאת המדריכה מתעקשת להגיע לעוד מקום בבוקר וטוב שכך.

Ulaznica

מדובר בפארק יפיפה, מקום בו מתחיל נהר, שלא זוכרת את שמו. בפארק מדשאות, נהר עם ברבורים וברווזים לצד

גשרים קטנים מעץ, המים צלולים לגמרי, המקום מדהים ביופיו, אולגה מספרת שזהו מקום מאוד אהוב על המקומיים. מגרש משחקים, מסעדות, בתי קפה, פסטורלי ומדהים. השלג עדיין לא נמס, כך שהילדים ממשיכים בשלהם, אבל למzלינו פה אנחנו ממש לבד.

שש וחצי שעות נסיעה עוברים מהר ממה שציפינו. עושים עצירות בדרך. בערב מגיעים לבודפשט.

Zoo Cafe

את המקומות יד להזמין מראש, הקונספט של בית הקפה, זה שמזמינים משקאות וכל כמה דקות מביאים לשולחן איזו חיה אחרת, נחש, זיקית, ארנב, צ'ינצ'ילה ועוד בזמן שמסביב מסתובבים חתולים, תוכי עף וגונב דברים מהשולחן, בקיצור, ממש גימיק נחמד, הילדים מאוד אהבו, בהחלט ערב חג לא שגרתי.

לאחר מכן נכנסנו למסעדה הכי קרובה ודי יקרה, אבל לא רצינו להתחיל להסתובב ולחפש חניה נוספת, עם מיניבוס בעיר זה די מאתגר.

זהו, כאן מסיימים את החופשה שלנו. חוזרים לכמה שעות לישון קצת לפני טיסת בוקר באותו מלון בו העברנו את הלילה הראשון.

טיסה עם וויז אייר שיוצאת ב 5:45 ביום חג.

תובנות ומסקנות.

* בוסניה מדהימה, יפיפייה, בתולית ולא מתיירת כלל, מצד אחד זה ממש כיף, מצד שני, בעיניי, בעייתי לטייל בה לבד. כך שאם תחליטו להגיע, עשו זאת עם מדריך מקומי או במסגרת טיול מאורגן.

* רוב האנשים אינם מדברים אנגלית.

* השילוט בעייתי ולא ברור.

* הכבישים במצב לא הכי טוב, כך שנסיעות יחסית קצרות לוקחות זמן.

* אנשים מאוד מאוד ידידותיים ומתרגשים ממש למראה תיירים ועוד מישראל, שכפי שציינתי, מסתבר, שיש להם יחס חם מאוד כלפינו.

* אנחנו לא עשינו, אבל יש אפשרות להוסיף ספורט אקסטרים, אל זה טרקטורונים או רפטינג ועוד.

* הטיול הזה היה ממש טיול טבע, מים בשפע ואוכל טוב.

* המדינה זולה מאוד! על הלינה שחלמנו בממוצע 330 ש"ח למשפחה.

* בקרואטיה המצב שונה מאוד, ידו של האיחוד האירופאי מורגשת לטוב ולרע. מצד אחד מיד מרגישים שהכבישים במצב הרבה יותר טוב, התיירות מפותחת, מאידך, השתוקקתי לחזור לשלווה הבוסנית.

טלפון של אולגה: 381605221341+ אולגה דוברת רוסית.

טלפון של מוחמד: 38762738759+ מוחמד דובר רוסית, אנגלית, ערבית.

זהו, מקווה שעזרתי למי שמתכוון להגיע לאזור ונשתמע בטיול הבא

הירשמו כדי להתעדכן בעוד טיפים ורעיונות לטיולים

ואם לא תרשמו, אז איך תדעו על איזה עוד מקום אנחנו ממליצים?

כאן טיילנו לאחרונה