צרפת וצפון איטליה בחורף
צרפת וצפון איטליה בחורף
ושוב האיום האירני מעיב על הטיסה שלנו מחר. לופטהאנזה וכל הקבוצה שלה כבר ביטלו את הטיסות. מוצאת את עצמי משחדרת מנטרות ליקום "רק שנצא בשקט, רק שנצא בשקט", לגבי חזור, פחות חשוב. לא להיות "גרידית" ולא לבקש יותר מדי, מה גם, זה טיול משפחתי, ולהיתקע בחו"ל עם האנשים האהובים עלי בעולם, נראה לי אופציה לא כזו גרועה.
פתאום תופסת את עצמי במחשבה, שמאז הקורונה 2020, כל טיסה שלנו היא כמו נס משמיים, תחשבו על זה..תמיד יש משהו, מישהו תמיד דואג להשאיר אותנו בטונוס גבוה.
בוקר הטיסה, הילדה נראית כמו גארפילד, איזה כיף, דלקת עיניים... טוב, נו, הסחת דעת ממצב הבטחוני. להכניס רופא ללו'ז, כיף! והשעה עוד לא 8 בבוקר.
טיסת ערב למילאנו עם וייז אייר. הזמנו את הכרטיסים כחודש לפני הטיסה, פראיוריטי, כל אחד עם טרולי ותיק גב. מחיר 280$ לאדם.
הזמנו את הרכב דרך Economy car, שהפנה אותנו לחברת Sicily by car. רכב מסוג אאודי A5 סטיישן.
שלושה לילות הראשונים נשארים במילאנו. שכרנו דירה במרחק של שלושה ק"מ מאצטדיון סאן סירו, שזה כחצי שעה משדה התעופה.
מוזיאון למבורגיני.
Lamborghini Museum
הסיפור מתחיל בצפון איטליה מאיש אחד נחמד, מכונאי מוכשר, פרוצ'יו למבורגיני, שמאוד מצליח בתחום ייצור הטרקטורים. הוא טוב עד כדי כך, שמצליח להגשים את חלומו, ורוכש לעצמו את רכב חלומותיו - פרארי.
אבל ישנה בעיה בפרארי...עם קלאצ'. פרוצ'יו לא מרוצה, ומחליף את הקלאצ' של הפרארי בקלאץ' של הטרקטורים המוצלחים שלו, וזה עובד מעולה.
פרוצ'יו מחליט, שהוא חייב לחלוק את הגילוי הזה והולך ישירות לבחור נחמד אחר, אנצו פרארי, הבעלים של פרארי.
וכפי שבעלי ציין, ובצדק: "אני ממש מדמיין את השיחה הזו!"
כן...השיחה לא הייתה נעימה... פרוצ'יו למבורגיני אמר מה הוא חושב על הקלאצ' של פרארי, ואנצו פרארי אמר לפרוצ'י מה הוא חושב עליו.
ומאז היסטוריה.
פרוצ'יו למבורגיני החליט שהוא עצמו יעשה רכב עם קלאצ' ראוי ולא רק.
מאז, שתי חברות אלו עובדות זו לצד זו, במרחק של חצי שעה ותחרות מתמדת, שכנראה, מפרה את שתיהן, תחרות חיובית נקרא לזה?
אנחנו מתחילים את היום ואת החופשה שלנו בביקור במוזיאון, כשעתיים נסיעה ממילאנו.
הביקור מתחיל מאיסוף הניידים ו/או מצלמות, לאחר מכן, נוסעים במיניבוס לביקור מודרך במפעל וקו ייצור, שהוא פשוט מדהים!
והנה כמה עובדות מרתקות:
* קודם כל, כ 95% מההרכבה נעשית ידנית, ישנן כמה מכונות, שלדברי המדריך, מסייעות למכונאים ולא מחליפות אותם.
* סך הכל ישנן 23 תחנות, כשכל רכב נמצא בכל תחנה 26 דקות, לאחר זמן זה הם נעים לתחנה הבאה.
* רוב העובדים אינם מכונאים, כל מה שהם עושים, הם לומדים במקום, וכל אחד מהם יודע לעבוד בכל תחנה. כל שבועיים שלושה הם מחליפים תחנה. חלקם מתחילים לעבוד כבר בגיל 18 (כמובן, שישנם גם מהנדסים, מבקרי איכות ואלה שעושים נסיעות מבחן, לבנים שלנו, נסיעת מבחן נשמעה כמו עבודת החלומות).
*במפעל אין מלאי, כל רכב שישנו במפעל, כבר הוזמן. תהליך ההזמנה מטורף בפני עצמו, יורדים לרזולוציות כמו צבע תפרים בריפוד, ואת צבע הרכב יכולים לייצר במיוחד בשבילכם, ניתן להתאים לצבע העיניים, למשל.
חבל שלקחו את הניידים, אין לתאר את הצבעים שהיו שם! ממש חגיגה לעיניים! כנראה, שכשאין דאגה של: "איך מנכור רכב צהוב שלך, לעזאזל?!" נותנים דרור לכל הגחמות! מקווה, שגם לי יום אחד יהיה רכב צהוב כזה.
* כל יום מייצרים 31 רכבים בלבד, כך שההמתנה לרכב שהזמנתם תיקח בין שנה לשנה וחצי.
* במהלך הסיור עוברים בכל התחנות, ואני לא מאמינה שאני אומרת את זה, כי אין לי שום עניין או הבנה ברכבים, אבל כל תחנה יותר מעניינת מהקודמת, פשוט סיור מושלם ולא יאמן!
*לאחר הסיור, בו ראינו את לידת הרכב מאפס, חוזרים לנקודת ההתחלה, שזהו מוזיאון של שתי קומות, רכבי ספורט בעיקר, מהדורה מוגבלת.
ולסיום, מקום מושלם! יצא לי לבקר בדי הרבה מוזיאונים של רכבים בגלל הבעל, בין היתר ב.מ.וו, מרצדס, סקודה ועוד, אבל כזה דבר לא ראיתי מעולם!
ניתן גם לעשות סימולציה של נסיעה, לא עשינו, וניתן לרכוש כרטיסים ללא כניסה למפעל (ממש ממליצה לא לעשות את זה, מפעל הוא עיקר החוויה).
כל התמונות הן מהמוזיאון.
לאחר מוזיאון הזה ממשיכים למוזיאון פרארי (ככה זה כשהבעל אחראי עצ תכנון הטיול.
מוזיאון פרארי.
המוזיאון נמצא במרחק של כחצי שעה ממוזיאון למבורגיני, גם הוא מאוד מרשים, וגם שם ישנה אופציה להיכנס למפעל, בעלי שהיה שם, אמר שפחות מעניין מלמבורגיני, אז היינו רק במוזיאון. רמת הטסטוסטרון עולה משמעותית ביום הזה...
בולוניה.
משם ממשיכים לבולוניה, מרחק של חמישים דקות בערך.
העיר מהממת בעיניי, עם היסטוריה מעניינית, כולה בצבע אדום ולאורך כל העיר העתיקה ישנו שביל מקורה, כך שהטיול גם מתאים ליום גשום.
מוזיאון ההיסטוריה של בולוניה.
Palazzo Pepoli - Museo della Storia di Bologna
מוזיאון ממש במרכז העיר העתיקה שמספר על ההיסטוריה של העיר. בחלקו אינטראקטיבי, נחמד מאוד. היינו בו לבד לגמרי.
ברגע מסויים ישנו חלק של תיאטרון בובות, שם היה איש נחמד, שעושה את הבובות בעצמו, שם התעכבנו, כי הוא סיפר לנו בהרחבה ובאהבה גדולה על תיאטרון הבובות. הילדים היו מרותקים ממש, גם אנחנו! הוא ממש עשה לנו את הביקור. מסתבר, שזהו ענף שעדיין מאוד מקובל ואהוב באזור זה של איטליה (ולא רק), ילדים מגיעים להופעות, פעמיים בשבוע, הם נוסעים לבתי חולים לילדים ועושים מופעים בהתנדבות.
לאחר מכן נכנסנו לאחת ממיליון המסעדות באזור, טעמנו את הבולונז, שנולד פה, וטורטליני, שנולדו כאן גם כן.
האגדה מספרת, כי בעל פונדק הציץ לחדרם של ונוס, יופיטר ומרקורי שלושה אלים שהתארחו אצלו, אבל הצליח לראות רק את הטבור של ונוס, והיה כל כך מוקסם מיופיו שהכין מנת פסטה שנראית כך, ואלו הם הטורטליני, מנת הדגל של האזור. (נכון, שאנחנו שמחים שהוא ראה רק את הטבור?...)
בסוף היום, בדרכינו לרכב, בכיכר המרכזית של העיר העתיקה ראינו הפגנה, מישהו צעק משהו ברם קול, ניידות משטרה ליד. לא יודעת על מה ולמה, אבל הלכנו מסביב לכל מקרה, אין מה להכניס ראש בריא למיטה חולה.
לדירה חזרנו רק בסביבות 22:30, יום עמוס וחווייתי מאוד.
אגם גארדה
הכוונה הייתה להתארגן על ארוחת בוקר בדירה, אבל מאוחר ולא הספקנו להכנס לסופר, אז אוכלים בחוץ. ישנן תחנות דלק עם שלט Autogrill בהן ישנו סופר די גדול, ואזור של אוכל עם שולחנות, מאפים, שתיה חמה, כריכים במגוון ממש עשיר. ארוחת בוקר עולה סביב ה 50€ למשפחה.
סירמיונה
Sirmione
התחלנו את הבוקר בנסיעה לעיירת סירמיונה. חנינו ליד האגם והלכנו ברגל לטירת סקאליג'רו.
Castello Scaligero di Sirmione
מדובר בטירה מדהימה, אומרים שהכי יפה באיטליה, שניצבת על המים, מאוד מאוד מרשימה ופוטוגנית. משום מה, כשקראתי על המקום, היה כתוב, שלא חייבים להיכנס פנימה, אני ממש ממש ממליצה להיכנס, עם או בלי הילדים. בכניסה התעכבנו על שיפור מיומנות שלנו בחץ וקשת, ומאחר וגם שם הינו כמעט לבד, גם עשינו תחרות, כי ככה אנחנו, בדיעבד, הייתי צריכה לשפוט במקום להביך את עצמי עם מקום האחרון...
עולים למעלה לגג הטירה משם רואים נוף מטורף על העיר העתיקה כולה והאגם.
האמת, מעולם לא היינו באיטליה בקיץ, אני מניחה, שהאזור מלא בתיירים בקיץ, מה גם, שבטירה כששאלו מאיפה אנחנו, ואנחנו לא מסתירים אם שואלים, אז נתנו לנו דפי הסבר בעברית, אז נראה שגם ישראלים אוהבים את המקום ובצדק!
לאחר שיטוט בטירה, עשינו סיבוב בסירה מסביב כארבעים דקות בעלות של 50€ למשפחה, הגענו למקום באגם בו ממש רואים בועות וישנו ריח גופרית, בעל הסירה הסביר, שאלו הם זרמים חמים, המים כאן מגיעים לשבעים מעלות צלזיוס ומכאן מעבירים אותם לכל מיני מלונות ספא מפונפנים על גדת האגם.
חזרנו לעיר העתיקה, הסתובבנו בה עוד, מזג האוויר היה מעונן, קר וצונן, מדי פעם יצאה השמש. בעיר העתיקה היו עוד תיירים, לא רבים, רגוע ויפה כל כך שבא לבכות.
נכנסנו לאחת המסעדות, פסטות, כמובן, הכל טעים ממש, פחמימות ריקות באיטליה, מעולם לא אכזבו.
משם המשכנו לעיירת חוף נוספת
דזנזאנו דל גארדה
Desenzano del Garda
ועל זה נאמר: עיירה אחת יותר מדי.
אמנם הנסיעה של עשרים דקות, אבל זה היה מספיק כדי שהילדים יתחילו להתלונן.
עצרנו שוב ליד האגם והתחלנו ללכת ברגל לעיר העתיקה. הספקנו ללכת כארבע מאות מטר עד הגלידרייה הראשונים, טעמנו גלידה והילדים החליטו פה אחד, שהם מיצו עיירות חוף יפות ומוכנים לחזור.
כך, שאפשר להגיד שהסתפקתי ב"לשים וי" על העיירה וחזרנו לימלאנו. (אימא'לה, אפילו אין תמונה משם).
בדרך הבן הגדול נזכר, שהבן הקטן לא היה במוזיאון של קבוצת כדורגל, שבשבליה, בעצם, טסנו לאיטליה, אז משנים תוכניות למחר.
מוזיאון קבוצת הכדורגל A.C.Milan
Casa Milan.
מדובר במוזיאון הרשמי של קבוצת הכדורגל. מסכי ענק עם כל מיני שחקנים, בעלים של המועדון ורגעי ניצחונות היסטוריים, גביעים, מדים ושמות שאני שומעת יותר מדי בבית.
אותי משכה החולצה הזו והסיפור מאחוריה. יום אחד צוות צילום דני ביקר בדרום סומליה וראה את החולצה הזו על ילד קטן סודני. הילד הכיר ואהד את הקבוצה, זה היה בשנת 2016. הם ביקשו ממנו לתת להם את החולצה ובתמורה, הביאו לו סט מדים חדש.
הסיפור כל כך ריגש את הקבוצה וההנהלה, שהם הקימו קרן סיוע לילדי סודן ומשקיעים בה עד עצם היום הזה.
פארק מים.
Aquaworld Monza
לאחר המוזיאון נסענו לפארק מים במונזה, כ 20 דקות נסיעה. זה היה יום ראשון, כשהגענו לא היה תור, אבל היו אנשים בפנים.
פארק מים נחמד, לא יותר מזה, אם אתם ללא הילדים, ממליצה להכינס לחלק של הסאונות, שזה 19€ נוספים, שם ממש שקט ורגוע.
בפארק שתי מגלשות, בריכת גלים, בריכת זרמים, והחלק האהוב עלינו, בריכה מחוממת בחוץ, וכשבחוץ 4 מעלות, זה ממש ממש כיף.
אכלנו שם את ארוחת הצהריים, העברנו חצי יום עד הערב.
אם תלכו לשם, קחו בחשבון שלא ניתן לשכור מגבות. תביאו אתכם.
מחיר כניסה 24€.
("ממש כרגע כשהילדה ראתה אותי על הפוסט אמרה: "אימא, אל תמליצי על הפארק).
משחק כדורגל
לקראת הערב חזרה לדירה, נחנו כשעה וחצי ונסענו למשחק כדורגל של הקבוצה אותה הבנים שלנו אוהדים שנים רבות. יותר נכון, הבעל אוהד מאז שהיה ילד, והילדים כבר נולדו לזה וכמובן, נדבקו.
הגענו לשם כשעה לפני המשחק כדי לספוג את האווירה, והאווירה באמת מיוחדת מאוד. קנינו חולצות, אכלנו את האוכל הרחוב הטעים שלהם ונכנסנו למשחק.
כמובן, שאין לי שום עניין בכדורגל, כך גם לילדה, בבית אנחנו לא רואות איתם את המשחקים, אבל כשאנחנו באיטליה, גילינו שזו חוויה של ממש והולכות בכיף למשחקים.
בדקה 73, סוף סוף, הקבוצה שלנו הבקיעה את הגול היחיד במשחק ואני (ועוד כשבעים אלף אוהדים שהיו שם), נשמנו לרווחה. הטיול הצליח. אפשר להמשיך.
בפעם הראשונה כשהייתי שם לפני כמה שנים, ממש הופתעתי מהסדר המופתי, גם בכניסה וגם ביציאה מהמשחק, לא יאומן! ובאמת בכל משחק מעל 70 אלף אוהדים.
נסיעה לצרפת
בעקרון, מטרת החופשה הייתה חופשת סקי, אבל כמה שנים האחרונות, בעלי מתאים את החופשה למשחקים, כדי לא לנסוע בנפרד. שלוש שנים גלשנו בגלל זה באיטליה, השנה החלטנו לבדוק את צרפת, שם הילדים לא היו עדיין.
שאמוני
Chamonix Mont Blanc
האתר המובחר הוא שאמוני, כי הוא גבוה מאוד, וחששנו לעניין השלג. מרחק נסיעה ממילאנו הוא שעתיים וחצי בכביש בתשלום של כ 90€, ישנו כביש ללא תשלום וזו דרך של חמש וחצי שעות. ויתרנו. שילמנו.
הדרך מדהימה ביופיה וככול שהתקרבנו ליעד, המעלות ירדו.
בשאמוני שכרנו שני צימרים נפרדים עם כניסה משותפת, כך שיצאה שכל הקומה הראשונה של בית עץ שלנו, והבעלים גר מעלינו.
הצימרים מהממים ממש! הייתה לנו הרגשה שאנחנו הראשונים, כל כך נקיי ומוקפד, אבל לא היינו הראשונים, כי היו חוות דעת על המקום.
מחיר שני הצימרים ביחד כ 4500 אלף ש"ח
בבית הזה נשארנו 6 לילות.
השנה בפעם הראשונה גם לא לקחנו שיעורים לילדים, הם ממש התנגדו בתוקף, למרות שלדעתי, לא משנה מה הרמה לפחות יום אחד זה ממש עושה טוב, זה מעלה את הביטחון, ובמקרה של הילדים שלנו גם מוריד את הביטחון המופרז.
הגענו בשעות הצהריים, אכלנו במסעדה ממש מיוחדת!
כל המנות בה מוגשות על פנקייק כוסמת (בבקשה אל תפסיקו לקראו פה), זה באמת טעים בצורה מפתיעה! באמת, אפילו הילדים אהבו, ולמרות שהם צאצאים רוסים, כוסמת הם לא אוכלים.
לאחר מכן קניות בסופר וארוחת ערב בבית.
סקי פס
במקום ישנן כמה אופציות לסקי פס, חלק מהן כוללות מסלולי גלישה בשוויץ. מאחר ואנחנו גולשים רק חמישה ימים, הסתפקנו בחלקים של צרפת. קוראים לזה סקי פס ירוק. עלות 1640€ לחמישה.
חמישה ימים הבאים נראו אותו דבר בערך, ארוחת בוקר בבית, נסיעה לאתר, בסקי פס שלנו ישנם ארבעה אזורים שונים. אחד מהם ממש למתחילים, אז וויתרנו. ועוד אחד שברחנו ממנו לאחר הירידה הראשונה שנראתה כמו גהינום נורדי עם ירידות אנכיות מכוסות קרח.
בערב חוזרים הביתה, עוברים דרך סופר, ארוחת ערב בבית, משחקי שולחן. ואני שמתרגשת כל פעם מחדש, שהילדים עדיין אוהבים ומשחקים למרות גילם.
כבר בשעה 7:00 עוזבים את המקום ונוסעים חזרה למילנו לטיסת צהריים.
מסקנות ותובנות:
* מזג האוויר, היה קר. גם באיטליה וגם באתר סקי, ביום האחרון גלשנו במינוס שבע, קשוח.
מצד שני לגבי איטליה, מהמם שם מחוץ לעונה, ממש ממליצה בחום.
* צרפת יקרה הרבה יותר מאיטליה בכל הקשור לסקי, ולהגיד שהאתרים טובים הרבה יותר, לא. שנה הבאה חוזרים לגלוש באיטליה.
* ציוד. יש לנו חליפות סקי וכל הדברים הקטנים כמו כפפות, גרביים, מסיכות. את הציוד כמו נעליי סקי, סקי עצמם וקסדות, אנחנו שוכרים במקום. שבוע גלישה בשנה לא מצדיקה בעיניי, רכישה.
* טיול עם מתבגרים.
עשרה ימים של 24/7 עם שני מתבגרים, זה אתגר בפני עצמו, אבל הופתעתי לטובה, מסתבר, שזה נהיה קל יותר עם השנים ככול שהם מתבגרים, הם פחות רבים, פחות מורדים, זו הייתה אינטראקציה ממש שונה הפעם, יותר כמו טיול חברים. שלא תחשבו שלא היו ריבים בכלל, ברור שהיו, איך אפשר שלא, אבל גם היו המון המון שיחות פרטיות, כל פעם עולה עם מישהו אחר במעלית סקי ומתפתחת איזו שיחת עומק. שלוש ארוחות משפחתיות יום יום, איפה עוד יש כזה אם לא בטיולים?
בעיניי, טיול משפחה זו הזדמנות ממש נהדרת להכיר אותם עוד ועוד, בלי הסחות דעת, בלי השגרה היומית. משהו שלא תמיד יוצא ביום יום.
לצד זה, יש להוריד ציפיות להרמוניה משפחתית מושלמת, הילדים מתנהגים בטיולים בדיוק כפי שהם מתנהגים בבית ואפילו מוקצן יותר, כי הם הרבה יותר ביחד.
אני שומעת המון קולות של הורים מתוסכלים בעניין, ברגע שתשלימו עם הסעיף הקודם, החיים יהיו קלים יותר. מבטיחה.
* יציאה מהבית, זה היה האתגר האישי שלי, איך לא לצאת מהדעת לפני שאני יוצאת מהבית, הארגון של הבוקר בלתי נסבל! כל יום זה היה ממש שעה וחצי אם לא שעתיים אחרי שתכננתי. והנשימות לא עוזרות! זה מעצבן כל בוקר מחדש! תהיו מוכנים גם לזה. דווקא כשהיו קטנים, עם זה היה יותר קל.
* טרנד 2016.
ב 2016 אנחנו עשינו את טיול הראשון שלנו עם הילדים , טיול ניסיון קצרצר בקפריסין, רק לראות האם זה אפשרי, מה יהיה בטיסה איך יקבלו את המקום החדש, והיה מושלם! ואז החלטנו שממשיכים, וכמה שיותר, בכל הזדמנות, ומשם היסטוריה.
ומה עם הבית ספר?
לא, בית הספר עדיין לא מקבל את זה בעין יפה, אבל השלימו, כבר לא עושים לי נאומים ארוכים על " הם יפספסו...".את התשובה הם מכירים: "את החומר הלימודי הם ישלימו, חוויות משפחתיות, לא".
נתראה בטיול הבא
הירשמו כדי להתעדכן בעוד טיפים ורעיונות לטיולים
ואם לא תרשמו, אז איך תדעו על איזה עוד מקום אנחנו ממליצים?