גאורגיה

האגדה מספרת, שכשאלוהים חילק את האדמות, איחרו הגאורגים להגיע. וכשסוף סוף התייצבו, שאל אותם האלוהים: "מדוע איחרתם?!".

ענו הגאורגים: "כי הלכנו ממש לאט, התפלאנו מהנופים, בדרך שתינו יין, הרמנו לחיים".

"לכבוד מה שתיתם?", שאל אלוהים.

"לכבוד ההורים שלנו, לכבודך ולכבוד העולם היפה שבראת", ענו הגאורגים.

אהב אלוהים את אשר שמע ואת הכנות המרגשת ונתן להם את חתיכת האדמה הכי יפה שנשארה, אותה חלקה ששמר לעצמו.

היינו ששה זוגות, ארבעה הגיעו בטיסת צהריים ואנחנו עם זוג נוסף בטיסת ערב עם ארקייה. קשה לי להגיד דברים רעים על חווית הטיסה כי מבחינתי, יום הטיסה הוא משהו שצריך לעבור, לשכוח ומיד להמשיך הלאה, אבל בחיי, ששום דבר טוב אי אפשר להגיד על הטיסה הזו...

עיכוב של שעתיים וחצי, כששעה מתוך זה ישובים במטוס. משתוקקת שכבר ייגמר היום הזה!

את הטיסה הזמנו ארבעה חודשים מראש ב 320$ לאדם כולל טרולי. 

מייק פגש אותנו בשדה התעופה ונסענו למלון בכניסה לעיר העתיקה. Piazza hotel Tbilisi.

מלון נחמד, די פשוט, ארוחת בוקר סבירה, נקי ולגמרי עושה את העבודה. חוזרים למלון רק לישון, כך שאין לי יותר מדי דרישות, העיקר שיהיה ממוזג ונקי וכך היה. 

טביליסי.

מתחילים את היום בסיור בעיר הבירה, טביליסי עם מדריך מקומי, סימון, אותו המדריך מלווה אותנו בכל הטיול. כמו בכל הסיורים עוברים בין הנ.צ. העיקריות של העיר, תצפיות, בתי מרחץ המפורסמים, מפל באמצע עיר העתיקה במקום מאוד פוטוגני עם עמדות צילום מגניבות ומים זורמים. 

שומעים מלא סיפורים על היסטוריה, תרבות, מנהגים. מרגש במיוחד לשמוע על היחס החם של המקומיים כלפי היהודים. רבים מהסבים שלנו ברחו לכאן מהנאצים במלחמת העולם השנייה, כך גם משפחתו של בעלי ועוד של מספר אנשים מהקבוצה שלנו, חלקם נשארו כאן עד העלייה וחלקם חזרו.

כעבור מספר שעות תחת לחץ מתון פושטים על בית קפה קטן. יין טוב וחצ'פורי עוזרים לשבור דיסטנס וליצור "בונדינג" עם הזוגות האחרים. 

המדריך שלנו מרים כוסית, למי שלא מכיר, לפני הרמת כוסית חייב לבוא נאום לכבוד מה אנחנו שותים, מין סוג של "לחיים" אבל בעל משמעות עמוקה, בגאורגיה זו ממש אומנות! 

מצחטה.

Mtskheta Iberia

מצפינים לעיר מצחטה, זוהי הבירה הרוחנית של גאורגיה, בעבר שימשה כעיר הבירה של גיאורגיה, כאן קיבלה על עצמה גאורגיה את הנצרות.

מבקרים בשני אתרים המרכזיים של העיר: סווטיצחובלי Svetitskhoveli כנסיה עתיקה עם קברי מלכים ומנזר הצלב ג'ווארי Jvari, שניהם אתרים של מורשת עולמית. מהמנזר נשקף נוף עוצר נשימה על הצטלבות שני נהרות קורה ואראגווי.

העיר במרחק כשעה מטביליסי.

מסיימים את הטיול של היום במסעדה נהדרת, יושבים בחוץ בתוך יער, שוב מלא יין, סימון מספר באהבה רבה על המטבח המקומי, ממליץ ומרים "לחיים". ממש חמד של בחור!

בערב הרגשתי מספיק בנוח להזמין את החברים החדשים שלנו להצטרף אלינו לטיול לילי לעיר העתיקה בניסיון למצוא קפה אמתי וקינוח שזה ממש בגדר של משימה בלתי אפשרית פה. 

אמנם יצא ערב ממש כיפי ומגבש, אבל קפה טוב אין פה...קפה ועוגה הוחלפו ביין טוב, את זה יש להם פה בשפע. 

הדרך הצבאית.

Khevi

מדובר בכביש לצפון גאורגיה, המחבר בינה לבין רוסיה. הנופים בדרך מטורפים! לדרך זו בכלל ולכביש שנבנה במאה התשע עשרה בפרט, חשיבות רבה הן מבחינה פוליטית, כלכלית וביטחונית. 

סימון מספר לנו על המלך דויד שהתחיל את מלכתו בגיל 16, שחרר את גיאורגיה משליטת הטורקים ונחשב לאחד המלכים הגדולים. מספר על תרבות השבטים אשר שמרו על הגבול הצפוני ללא אף הפסד, תושבי אזור זה מוכרים בזכות תכונות האומץ והכבוד שלהם.

בדרך עוצרים לנקודות תצפית, כשהראשונה היא אגם ג'נוואלי (Zhinvali).

 מנזר אנאנאורי 

(Ananuri)

בדרך שומעים את סיפור המבצר. תחת השפעת סיפורי האומץ, מטפסת לראש המנזר, פחד מוות! לא בטיחותי בעליל, אבל מספקת לקבוצה תמונות מלמעלה.

לפני הכניסה למנזר שוק מקומי עם מזכרות, תבלינים וצ'ורצ'חלות, שמאותו רגע הופך להיות פק"ל כיסים וחלק בלתי נפרד מהטיול.

צ'רצ'חלות, זהו מאכל לאומי של אגוזים מושחלים על חוט ומצופים בתערובת של מיץ ענבים מבושל עם קמח. סימון מספר לנו בדרך על אופן ההכנה שלהן ועל כך שבבסיס הכינו אותם כמזון ללוחמים, מאכל שלא מתקלקל, עשיר מאוד בשומן ומשביע. עד היום טענתי, שאני לא אוהבת אותן. שיניתי את דעתי. 

Aragvi river.

עצירה נוספת שלנו ליד נהר אראגווי בהצטלבות מדהימה של החלק הלבן שלה עם החלק השחור, פשוט תופעת טבע מדהימה שלא ראיתי כמותה מעולם!

האגדה מספרת על שתי אחיות שגרו בהרים ואהבו מאוד אחת את השנייה, כשאחת מהן בלונדינית והשנייה ברונטית. כך רצה הגורל שהתאהבו השתיים אהבת אמת בבחור נאה ואמיץ. הבחור שנאלץ לבחור בין השתיים, כגרוזיני מן המניין, בחר בבלונדינית, דבר ששבר את ליבה של אחותה וכדי לא להפריע לאושרה של השנייה, החליטה להתאבד והשליכה את עצמה מצוק גבוה. מהדמעות שלה נוצר האגם השחור. אחותה הבלונדינית, שלא עמדה באובדן, התאבדה אף היא באותה הדרך ומהדמעות שלה נוצר הנהר הלבן. שני הנהרות מצטלבים באזור הזה וממשיכים לזלוג זה לצד זה כסמל לאהבה אין סופית וטרגית של האחיות. בסוף הנהרות נשפכות לעוד אגם, שזה הבחור שהתאבד גם הוא, אבל בעיניי, הוא סתם גנב את ההצגה. 

גודאורי

Gudauri

ממשיכים לעיירת סקי המפורסמת, בדרך נכנסים לערפל מטורף כך שלא רואים מטר לפנינו, ממש מבאס.

גם כשמגיעים לתצפית לא רואים כלום, ואז, סימון אומר שאולי הערפל יתפזר, אבל נראה שזה לא עומד לקרות בשבוע הקרוב.

ואז! כנגד כל הסיכויים, תוך עשר דקות, הוא, אכן, מתפזר ונשקף לנו נוף מטורף, אם כי לא מלא, ממה שראיתי בתמונות של אחרים לאחר מכן. קצת הרגשת פספוס...

Hofbrau Munchen Gudauri

בדרך חזרה נכנסים למסעדה בסגנון בוארי. מאמינים שחינקאלי המפורסם הגיע דווקא מהאזור הזה, במסעדה הזו ספציפית, מן הסתם, גם בירה גרמנית. האמת, שכל מסעדות בהן היינו עד עכשיו פשוט נהדרות, האוכל כאן מדהים! אם כי מלוח מאוד, אני אישית, מאוד אוהבת אוכל מלוח, אבל יש כאלה שזה קצת מפריע להם.

משם עושים את הדרך לטביליסי, חוזרים כבר די מאוחר.

היום פנינו לצפון מערבה מטביליסי. התחנה הראשונה היא:

אופליסציחה

Uplistsikhe

עיר המערות או כפי שמתורגם "מבצרו של אלוהים", עוד מקום המוכר ע"י אונסק"ו. העיר נבנתה במאה השנייה לפני הספירה. מקום ממש יפה ומיוחד עם נוף מרהיב על נהר הקורה.

במקום התגוררו במהלך התקופה שבטים ועמים שונים. כשרבים מהם משאירים אחריהם סממנים לחייהם כאן.

טיול של שעתיים בערך. ממש יפה!

גורי

בית סטאלין

בדרך משם נכנסנו לראות את ביתו של סטלין, אשר נולד בעיר גורי לאב סנדלר (חבל שלא אימץ את המקצוע, העולם היה זקוק יותר לסנדלר מאשר לרודן רצחני). ליד הבית ניצב קרון ירוק, שבו היה מתנייד. סטלין לא היה טס במטוסים, פחד גבהים, או מטוסים, או מה שזה לא יהיה. תושבי המקום, מסיבה לא ברורה כלשהי, די מתגאים בעובדה שכאן נולד הדיקטטור הנוראי, ולתדהמתי, אף ניצב פסלו של סטלין.

לא ניתן להיכנס לבית, ישנו מוזיאון של סטלין, לא נכנסנו.

בציר היין. 

המדריך שלנו, סימון, מגיע מהאזור הזה, הוריו עד היום גרים פה, ומחזיקים בכרם, לשם פנינו מועדות. 

התקופה הזו היא סוף עונת בציר היין ואנחנו נוסעים לראות ולהתנסות בכל התהליך.

מתחילים בבציר ענבים, ממלאים דלאים, אוכלים בלי סוף ענבים מתוקים (מדי לטעמי) ועוד פירות שגדלים שם, אין דרך לתאר את טעם הפירות של גיאורגיה, פשוט שלמות! 

לאחר מכן, מגיעים לבית הוריו של סימון, מועכים את הענבים בצורה כמעט הכי מקורים שיש, צעד אחד אחרי מעיכה עם הרגליים, מכניסים למין מכונה כזו כשאחד שופך ושניים מחזיקים, מפיקים מיץ טבעי בצבע מפוקפק, את המיץ הזה מכניסים לכדים שעומדים תחת האדמה וכך יוצרים יין. 

פיקניק בטבע

לאחר כל זה, מגיעים למקום פתוח ופסטורלי ומעבירים את היום בפיקניק עם "על האש" ומיטב מאכלים גאורגיים, אלינו מצטרפים זמרים.

קראתי בתוכנית שמצפה לנו מופע פולקלור, דמיינתי להקה בתלבושות מסורתיות, כמיטב המופעים התיירותיים, אבל לא, זה היו אנשים רגילים לגמרי עם אקורדיון ותוף, כנראה כמה שכנים שיודעים לנגן ולשיר, אוטנטי לחלוטין! זה היה יום מדהים! אוכל טעים, יין מצוין תוצרת סימון, מוזיקה נהדרת בחברת אנשים טובים ומעניינים ואווירה ממש ממש טובה. 

בשלב מסוים הצטרפנו לטבח, שהראה לנו את הטכניקה של הכנת חינקאלי, אמר שרק בודדות התפרקו בבישול, כך שקיבלנו ח"ח לפעם הראשונה. 

בשלב מסוים הטבח הזמין אותנו למטבח לראות ולהתנסות בהכנת החינקאלי המסורתיים. כאן למדנו את הטכניקה, בהמשך הלכנו לסדנא ולמדנו להכין אותם מאלף עד תף.

את הערב הנוסף בתלאווי שוב מעבירים בבריכה של המלון.

מחלבת גבינות

במקום ארוחת הבוקר מגיעים לחוות גבינות, שם ערכו בשבילינו שולחן עם אין ספור סוגי גבינות תוצרת המקום, שאינם משווקים לחנויות, אלא מכינים אותן אך ורק בהזמנה. זה השלב שקצת מצטערים על טרולי...זה והמקום ההוא של היין. 

מפוצצים בכולסטרול ממשיכים לשוק מקומי בתלאווי. 

שוק בתלאווי

שוק פירות וירקות, תבלינים, בשרים, צ'רצ'חלות בכל הצבעים. שוק לא גדול, כך שאני לא כזה סובלת למרות שאני לא חובבת שווקים.

סימון סיפר לנו לפני כן, שגאורגים הם פחות אנשי שיווק אלא אנשי חקלאות, כך שאין מכירה אגרסיבית, הכול רגוע בשוק, אין צעקות, אין שכנועים, נחמד מאוד, להפתעתי נהניתי! 

מכאן חוזרים לטביליסי לחצי יום חופשי. 

בערב יוצאים למסעדה מעולה Hinkali house.

כפי שציינתי, כל מסעדה הייתה מעולה בעיניי. התאהבתי קשות בחינקלי בלי ירק, מושלם בעיניי! האוכל הגאורגי מטובל מאוד במלח ופלפל, היו כאלה שטענו כי מלוח מדי. 

זהו יום חופשי. אין תכניות. בבוקר הלכנו לשוק תכשיטים, אך יצאנו משם די מהר, אין מצב לבחור משהו, כמות מטורפת של ערמות זהב, כסף ועוד, ממש הצפה. 

סדנת חצ'אפורי וחינקאלי. 

זה לא היה בתוכנית, את זה אני מצאתי ואלינו הצטרפו עוד שני זוגות. הגענו לאירינה לקראת השעה 14:00 לבית בן 150 שנה במרכז טביליסי, שם היא מתגוררת עם שלושה בניה, דור רביעי בבית הזה. בילינו כשלוש וחצי שעות מדהימות עם אישה יוצאת דופן, רופאה במקצועה, סופר נחמדה ואינטליגנטית, שסיפרה לנו על חייה, על הבית על המסורת, על העיר ועוד מלא דברים שאפשר לשמוע רק מהמקומיים. הכנו חינקאלי וחצ'אפורי, שתינו יין, בחוץ ירד גשם ובפנים היה כיף, נעים, שמח וטעים מאוד!

ממש ממליצה אליה בחום. מדובר בסדנא פרטית עד 8 משתתפים. עלות הסדנא 220 ש"ח לזוג. 

אירינה 995597688660+.

אחרי הסדנא חזרנו ברגל למלון שלנו, קפה ועוגה בדרך ובשמונה בערב התייצבנו בשדה התעופה לעוד איחור של שלוש שעות בטיסת חזור. 

תובנות ומסקנות.

* ממש ממש הופתעתי לטובה מטיול מאורגן, אם כי יש חשיבות לכך שכולנו הגענו מאותה קבוצת מטיילים, כלומר, כולנו עם מחנה משותף מובהק, לציין שקבוצה של דוברי רוסית.

* כל הצעירים בגיאורגיה דוברי אנגלית, בני 40 ומעלה דוברי רוסית.

* מזג האוויר היה חם ממה שציפיתי, לבשנו קצר בבוקר עליונית בערב.

* אנשים סופר נחמדים, אם כי רמת השירות לוקה בחסר. זה לא מערב אירופה. 

* האוכל מעולה וזול. ארוחה גדולה ועשירה מלווה באלכוהול סביב ה 90-100 ש"ח לזוג.

* במסעדות הטיפ כלול בחשבון הסופי.

* רוב הטיול היה באזורים החוץ עירוניים, לשם הייתי ממליצה להגיע עם נהג ולוודא שמדובר בנהג טוב, תשימו לב, שהנהג לא שותה. זה לא מובן מאילו. הנהג של חברה שלי היה שיכור רוב שעות היום. 

* הכבישים קצת מלחיצים, לרוב נתיב אחד לכל כיוון.

* זה היה טיול נהדר ואין לי ספק בכלל, שלכאן עוד נחזור לאזורים נוספים החדשים לנו.