יום הולדת בגאורגיה

עדיין אנחנו בשגרה שכל טיסה שיוצאת לפועל היא כמו נס משמיים, כי כל שניה יכול לקרות משהו, וכל שניה, אכן, קורה משהו.

אז גם הפעם, מה קשור הפיכה בגאורגיה??כאילו חסר לנו "למה לא לטוס לחו"ל" משלנו..

בנוסף הנסיבות האישיות של המשפחה, שמנעו מאב השבט להצטרף לנסיעה.

וגם ההפיכה בסוריה (בפעם הקודמת שלי בגאורגיה חיסלו את נסראללה, מרגישה קצת אחריות על אירועים היסטוריים במזרח התיכון, מי יודע מה תביא אתה טיסה הבאה שלי לכאן).

ולמרות כל זאת!

נפלה לידיי הזכות ללוות משפחה עם ארבעה "ילדים", שעזבו את חייהם לרגע, והתפנו לחגיגות יום הולדתה של האם ואותי אישית, זה ריגש ממש, כי זה לא מובן מאיליו. בטח לא במציאות כזו.

להידחף לאנשים לחיים, זה לא דבר שחדש לי, עשיתי על זה קריירה (קריירה ראשונה).

להידחף לאנשים לחיים ברגעים השמחים והמאושרים שלהם, זה חידוש מרענן, ממש אבל!

אז אני פה כדי להנציח ולתעד את האירוע, כי אני בטוחה שלא זוכרים מקומות ולוקיישנים. ולמרות שהם טיילו כל כך הרבה בעולם, ממש הייתי רוצה שיזכרו את הטיול הזה לטובה, בדיוק כפי שאני אזכור אותו.

כבר בשדה הבנתי את הקצב של המשפחה והשלמתי עם המחשבה, שככול הנראה נספיק בערך שליש ממה שתכננתי להם... הרצתי בחשש ואימה את הסיוט, שזה יהיה הטיול, וזה יהיה הרגע בו יכריזו את שמותינו ברמקול תוך דרישה להגיע לשער הטיסה דחוף!

זה לא קרה, וכל השאר בונוס.

Laerton Hotel Tbilisi

בשעות הלילה המאוחרות מגיעים לבית המלון שלנו.

הפתיעו מאוד החברה, כשהציעו להיפגש בתשע וחצי ולא בעשר למחרת, בדיעבד, חישוב לקוי של הפרשי השעות, שעתיים קדימה או אחורה, באמת מבלבל.

טביליסי.

התחלנו את הבוקר בסיור בעיר הבירה טביליסי. כן, הייתה הרגשה שאנחנו מטיילים יום לאחר סוף העולם, כשאנחנו האחרונים שנשארו בו. לבד לגמרי. וכך, אנחנו, המדריך המקומי סימון ורוב הכלבים של הבירה התחלנו בסיור.

סיור בעיר, המרחצאות, ואחטנג גורגאסאלי (זה שעל הסוס עם קסדה של ראש הזאב), בית הכנסת, העלייה הלא קלה שצלחנו בהצלחה רבה, אימא מולדת, העתיקות ובית קפה באמצע, להפשרה.

לאחר סיור בעיר, ממשיכים למסעדה, בדרך עושים היכרות עם המטבח הגאורגי, שיהיו מוכנים למה שמחכה להם, אבל שום דבר לא יכול, באמת, להכין לשפע וטעמים שמטבח הגאורגי מציע.

מצחטה.

לאחר ארוחת הצהריים, ממשיכים לבירתה הרוחנית של גאורגיה, מצחטה. זה המקום הכי חשוב לעם הגאורגי, מכאן גאורגיה קיבלה על עצמה את הנוצרות.

מנזר סווטיצחובלי.

Svetitskhoveli Cathedral

המנזר נחשב לאחד המקומות הקדושים והחשובים לעם הגאורגי, הוא בנוי על המקום בו קבורה הגלימה של ישו, שהוריד רגע לפני צליבתו, שהובאה לפה ע"י יהודי. כך יוצא, שהפריט החשוב והקדוש ביותר לעם הגאורגי, הגיע אליהם מיהודי, זו אחת הסיבות ליחס המיוחד והחיובי כל כך ליהודים בגאורגיה.

כאן גם קבורים המלכים החשובים של גאורגיה ועוד אח"מים אחרים.

לא הייתה מאושרת ממני לגלות, שאם המשפחה חולקת את אהבתי לכנסיות, עכשיו יש הצדקה להיכנס לכולן...

לאחר שטבלנו ברוחניות הנוצרית, עברנו בין הדוכנים עם עבודות יד, הכרנו את צ'ורצ'חלות ועוד מהתוצרת המקומית. ככול הנראה, המדריך אהב אתכם במיוחד, כי זו הפעם הראשונה שהוא הביא אותנו לבזאר הזה, גם אני מעולם לא ביקרתי בו.

מנזר ג'ווארי.

Jvari monastery

המנזר הצלב ג'ווארי, אשר נבנה במאה השישית לספירה וכמעט ולא ניזוק מאז. הוא ניצב על ההר עם תצפית יפה על הסביבה. המנזר בנוי על מקום בו הייתה כנסייתה של נינו (שימו לב, למדתי לא לשאול "זוכרים?", כי בטוחה שכן...).

שני האתרים הנ"ל מוכרים כאתרי מורשת עולמית של אונסק"ו, שניים מתוך ארבעה שיש בגאורגיה, ונראה, שאותי זה ריגש הרבה יותר מכם.

אז לקרת סוף היום, לאחר שטיילנו, הצטלמנו, קנינו, טעמנו, למדנו ודי מיצינו, בכך סיימנו את היום. לפחות כך חשבנו באותו הרגע.

מכאן שתיים מאתנו המשיכו לקניון ואני עם שתי הבנות הלכנו להכיר את הסופר המקומי, משם הלכנו לבדוק את המסעדה שזכרתי מטיול הקודם, למרות שלא, באמת, היינו רעבות.

מפה לשם כבר נשארנו והיה נהדר!

משם זרמנו לסאונה במלון, הבנות הקונות הצטרפו גם כן ולאחר יום קר עם די הרבה הליכה, זה היה סיום מושלם לאותו היום.

היום פנינו מזרחה למחוז קאחטי. שזהו המחוז עם האדמה הכי פורייה, שנקרא גם "עמק היין", במחוז זה רוב האנשים עוסקים בחקלאות.

מאחר ואנחנו מטיילים במדינה כל כך נוצרית, בדרך "מנעימה" את זמנכם בסיפורי נוצרות, קצת דמויות חשובות, חלוקה בין קתולים לאורתודוקסים, קצת איך נזהה אותם בכנסיות.

עוברים בדרך כפר שבו עושים את הצ'ורצ'חלות, ואז כפר שבו מוכרים בשר, ואז כפרים של הגבינות, כאן עושים עצירה ראשונה שלנו להיום, רואים את הכנת הלחם המסורתית. יושבים לצד הדרך, לחם טרי, קצת גבינה, עגבנייה, כמה פשוט, ככה טעים.

מנזר של נינו בבודבה.

Bodbe Monastery

התחנה הבאה שלנו היא המנזר של נינו.

נינו היא הקדושה הכי חשובה ואהובה כ"כ על העם הגאורגי. היא זו שהביאה את הנוצרות לגאורגיה, ולאחר שהמלך מריאן במצחטה קיבל על עצמו את הנוצרות ואחריו כל העם, היא הגיעה לכאן לחיי נזירות צנועים, כאן גם סיימה את חייה.

על מקום קברה בנו את הכנסייה הגדולה, והמקום משמש היום כמנזר לנשים.

סיגנאחי, עיר האהבה.

Signagi

כאן הכרנו את הצייר המפורסם ניקו פירוסמני, אשר התאהב בזמרת יפה, מכר את כל רכושו ובתמורה קנה לה פרחים בכל כספו, ולמרות כל זאת, לא זכה באהבתה.

הצייר האומלל סיים את חייו בחולי ועוני, ורק לאחר מותו יצירותיו זכו להכרה עולמית. כך גם, בגיל מבוגר מאוד, השחקנית זיהתה את עצמה באחד מציוריו, והסיפור התפרסם עוד יותר.

הסיפור על המלאך שחילק את ליבו לאנשים, והטענה הכמעט מדעית, שכל מי שמבקר בעיר, מקבל חתיכה מלבו של המלאך ויוצא ממנה טוב יותר ואוהב יותר.

סירבתם להצעתי להתחתן בבית העירייה בעיר שפועל 24/7. כאן ניתן להתחתן בכל רגע נתון, ממש סוג של לאס וגס.

טיילנו קצת, עצרנו לקפה עם נוף על גגות הרעפים של העיר, ועכשיו כשחושבת על זה, בסוף לא ראינו את החומה שמקיפה את העיר...אז תצטרכו לסמוך על כך שהיא שם.

עלינו לתצפית יפה וטיפה מאתגרת והמשכנו הלאה.