טיול חברים בגאורגיה
טיול חברים בגאורגיה
"אינסה, אנחנו שבעה חברים ויש לנו שבוע בתחילת מרץ, ראשון עד שישי, את יכולה לעשות לנו את אותו המסלול בדיוק", הפתיעה אותי שושי עם שיחת הטלפון.
טיילתי עם שושי והילדים שלה בגאורגיה חודשיים לפני כן.
"שושי, אנחנו נצא בשמחה, אבל נחליף מסלול, ונסע לאזור אחר, כדי שלא תשתעממי".
"תעשי מה שאת רוצה"
כך אמרה וכך היה.
Laerton Hotel Tbilisi
טיסת ערב לטביליסי עם "סנדור". בשדה בגאורגיה חיכו לנו סימון המדריך ובסו הנהג, שהתלוו אלינו למשך כל הטיול.
את הלילה הראשון מעבירים במלון Layerton hotel בטביליסי.
מי היה מאמין שהמסעדה ליד תהיה פתוחה ב 23:30, אבל נראה, שלגמרי, היה שווה בדיקה.
לאחר ארוחת הבוקר עוזבים את המלון. ונוסעים לתחנה הראשונה שלנו.
מצחטה.
Mtskheta
מצחטה הינה הבירה הרוחנית של גאורגיה, לכאן הגיעה הנזירה נינו הקדושה האהובה בגאורגיה במאה הרביעית והביאה לכאן את הנוצרות. מצחטה שימשה כעיר בירה בגאורגיה כשמונה מאות שנים עד המאה החמישית, אז עיר הבירה עברה לטביליסי בעקבות החלטתו של המלך וואחטנג גורגסלי. (ההוא על הסוס עם קסדה זאב)
מנזר סבטיצחוולי.
Svetzavelli
כנסיה זו נחשבת לאחד המקומות הקדושים לעם הגאורגי. אגדה מספרת, כי יהודי בשם אליוז יצא לירושלים כששמע על כך שעומדים לצלוב את ישו, אך הגיע באיחור. קנה מהרומאים את הגלימה, הביא אותה לגאורגיה, וכשמסר אותה לאחותו סידוניה, היא חיבקה את הגלימה ומתה במקום. לא הצליחו להפריד בינה לבין הגלימה וקברו אותה יחד איתה. על מקום קבורתה גדל עץ ארז. במאה הרביעית לאחר שמלך מיריאן השלישי מקבל את הנוצרות, מקימים במקום כנסיה, והמבנה שאנחנו רואים היום הוא מהמאה ה 11, והוא אחד מארבעה אתרים המוכרים כמורשת עולמית של אונסק"ו.
לאחר מכן טיילנו בשוק קטן של תוצרת מקומית, הכרנו את צ'ורצ'חלות שלהפתעתי הרבה לא התרשמתם מהן כלל, ושקענו לאחד מתוך מיליון ארבע מאות בתי קפה שביקרנו בהם במהלך טיול זה.
מנזר הצלב ג'ווארי
Jvari
את האתר הבא בו ביקרנו ראינו גבוה על ההר עוד בטרם הגעתנו אליו.
גם זה אתר המוכר על ידי אונסק"ו, וגם הוא בעל חשיבות רבה לנצרות הגאורגית. לכאן מגיעה הנזירה והקדושה האהובה נינו ומציבה את הצלב המיוחד שלה. במאה השישית בונים כאן את הכנסייה, וזו הכנסייה שקיימת עד עצם היום הזה.
למרות הקור, הבאמת, מאתגר, בו עמדתם בגבורה רבה, השמיים בהירים מאוד, מה שמאפשר תנאי ראות מושלמים על הצטלבות שני הנהרות כורא ואראגווי וגם רואים בבירור את הצבעים השונים של נהרות אלו. כמובן שגם כאן שמענו אגדה על למה ואיך זה קורה, שתי אחיות, הבלונדינית והברונטית, זוכרים?
ארוחת צהריים בה עוברים הכרות ראשונה עם המטבח הגאורגי (המסעדה של אתמול לא הייתה מדגם מייצג).
מתחילים בנסיעה מערבה כשהיעד הסופי שלנו הוא העיר כותאיסי במחוז אימרטי. הדרך ארוכה, אבל עושים עצירות בדרך.
אופליציחה
Uplistsikhe
מדובר בעיר מערות מהמאה הראשונה לפני הספירה, פרוש השם הוא "מבצר האלוהים", כי העיר נבנתה כעיר פולחן לאלים, ולאחר מכן התגלה הפוטנציאל שלה כעיר מפלט במקרים של התקפות, מאז אנשים רבים ושונים התגוררו בה. האתר מאוד מאוד מפורסם, ובדרך כלל עמוס בתיירים, אנחנו זכינו להיות בו לבד לגמרי. העיר ממוקמת על שפת נהר הכורא (Kora), נהר זה נכנס לדרום מערב גאורגיה מטורכיה ונשפך לים הכספי, כשהוא עובר את כל הערים החשובות בגאורגיה.
העיר גורי, ביתו של סטאלין
Gori
כמובן, שאיש מעולם לא היה מכיר עיר קטנה ונידחת זו אילולא נולד בה סטאלין, שמשום מה, אנשי העיר עד היום מתגאים מאוד בעובדה זו. ראינו את ביתו, הפסל שלו, הקרון הירוק איתו נסע לכל מקום, כי פחד לטוס, סיפורים וסיפורים ומיליוני אנשים שמתו בידיו.
כותאיסי.
Kutaisi
בערב מגיעים למקום הלינה הנוסף שלנו Hotel Eurica. נראה, שפחות התחברתם לחוויה המקומית והביתית, בפעם הבאה, כשניסע לאזור סוואנטי, מבטיחה ללכת על הטופ של הטופ.
ארוחת ערב ובזה מסיימים את היום השני.
היום הבטיחו לנו יום יפה, 7°, הבטיחו וקיימו. וגם היום אנחנו מטיילים בטבע.
מערת פרומיתאוס
Prometheus Cave
בדרך מקשקשים קצת על המיתולוגיה היוונית (אני מקשקשת) הכירות עם פרומיתאוס, הוריו אחיו ואחיותיו (שלום, שלום כזה), בריאת העולם, לידתו, מלחמת האלים והטיטאנים ועונשו של פרומיתאוס על כל שנתן את האש לאדם. כאן בגאורגיה, זאוס הידק אותו לסלע וכל בוקר מגיע העורב ואוכל את הכבד שלו. (כך אומרים) .
מערת נטיפים בה הלכנו כקילומטר ארבע מאות מטר עם מוזיקה ותאורה צבעונית לצד אגם קטן.
לאחר מכן בית קפה בנוהל וליעד הבא.
קניון מרטוולי
Martvili Canyon
אפילו המדריך שלנו, סימון, אמר שלא ראה את הקניון הזה עם שלג, השילוב של טבע פראי, מים ושלג, בהחלט, יצר מראה מרהיב וחווית טיול מיוחדת.
במקביל גם עמדתם יפה ב"מתקפת כדורי שלג", כי לפני כן הבאתם רצון לכך ומשום מה לא הוצאתם את הרעיון לפועל, אז גורם ההפתעה, בהחלט, לא היה לטובתכם וכך למדנו, כי השלג בעורף זה לא כיף (מוטי).
המקום כל כך יפה, שפשוט אי אפשר היה להפסיק לצלם...
מנזר מוצמטה
Motsameta Monastery
המנזר מוצב על צוק תלול מעל נהר ריוני, וקרוי על שמם של שני המרטירים (קדושים נוצרים שנרצחו בגלל דתם).
השקיעה, הנוף, הנהר, הבאר, הטקס המיוחד שחלק מכם לקח בו חלק למען בריאות טובה לנצח, תחושה של הרמוניה, שקט ומין יופי מיוחד שכזה.
ארוחת הערב אכלנו במסעדה בכותאיסי בביתן פרטי, מאוד אופייני לגאורגיה, מקובל בהרבה מקומות שמעדיפים פרטיות והיין הביתי של סימון.
העיר כותאיסי
Kutaisi
את היום שלנו מתחילים מסיור בכותאיסי, עיר השנייה בגודלה בגאורגיה, שלישית מבחינת גודל האוכלוסייה ובין העתיקות בעולם, אזכורים ראשונים מלפני כ 2800 שנה. כאן היה מרכז יהודי גדול, מכאן נשלח מכתב ש 18 יהודי המקום כתבו וחתמו עליו, אותו מכתב שאותו הקריאה גולדה מאיר באו"מ ובעקבותיו נפתחו שערי ברית המועצות לעליה בשנות השבעים.
טיילנו על הגשר הלבן, התרשמנו מהמבנים המפוארים מהמאה ה 19, מהתקופה בה גאורגיה נכנסה תחת חסותה של האימפריה הרוסית, המזרקה המיוחדת כל כך עם דמויות של פסלונים קדומים שנמצאו באזור אימרטי בפרט ובגאורגיה בכלל.
בית הכנסת העתיק שפתחו במיוחד לכבודינו.
מחוז ראצ'ה
זהו המחוז הכי צפוני של מערב גאורגיה, המוכר בזכות נופים מרהיבים, טבע בתולי ואנשים ...מיוחדים...כך סיפרו. אז לאחר דרך מטורפת ביופייה מטובלת בבדיחות קרש על בני המקום הגענו לתצפית על אגם קפוא עם שלג לצדי הכביש בגובה של מטר וחצי לפחות.
כנסיית ניקורצמינדה
Nikortzminda temple
מפלסים את דרכינו בשלג שעובר את הגובה שלנו לכנסיית ניקורצמינדה היפה. אתגר מאתגר. הכנסייה נבנתה במאה ה 11, שחזרה במאה ה 16, ומגדל הפעמונים מהמאה ה 19, כשגאורגיה כבר הייתה תחת האימפריה הרוסית.
מפעל היין ויקב חוואנצ'קרה
לאחר ארוחת צהריים אי שם בסוף העולם, הולכים למפעל היין ויקב חוואנצ'קרה, שזה המותג המקומי, יין במהדורה מאוד מוגבלת שזכה בתחרות בבלגיה ב 1907, ועדיין סמל לגאווה של האזור. טעימות כמובן. בפה אחד נבחר היין הלבן החצי יבש.
בגאורגיה מגדלים כ 530 סוגים של ענבים, שניים מהם גדלים על הצד הדרומי של רכס ההרים של האזור, מהם עושים את היין באזור. שני הסוגים הם: אלכסנדרולי Aleksandruli ומוגורטולי Mujuretuli.
מפל האוהבים
כנראה "מפל" זו מילה גדולה למה שראינו בפועל, אבל ככול הנראה, כשירדו השלגים הוא יהיה משמעותי יותר.
קפה לדרך והביתה.
כשהיינו במפעל, ראינו את מייסד המקום מצולם עם איש זקן, עם זקן לבן, זהו המשורר שכתב את השיר "סוליקו", שיר לאומי שהצליח לרגש אפילו את סטאלין, שבפעם היחידה בחייו הביע רגש כלשהו ופרץ בבכי כששמע אותו באחד האירועים, כי טען, שהשיר הזכיר לו את ילדותו בגאורגיה.
בדרך מספרת סיפור על השיר המפורסם , הסיפור המרגש מאחורי השיר והבדיחה שהמדריך מספר לנו כששומע שמדובר בסוליקו לגמרי הרס את הרומנטיקה.
מסיימים את הערב בעוד מסעדה ליד המזרקה ועוד יום מאחורינו.
השוק של כותאיסי.
מתחילים את היום בשוק המקומי, נראה, שאנחנו האטרקציה המרכזית של האירוע.
משם יוצאים לדרך ארוכה חזרה לטביליסי, שלוש שעות נסיעה. "מנעימה" את הדרך בסיפורי האימפריה הרוסית, הדמויות המרכזיות והסיפוח של גאורגיה תחת אימפריה זו, גם של גאורגיה...
בדרך עושים עצירות, טועמים מאפה מקומי עם צימוקים וקינמון, סוף סוף מוצאים גלידה וממשיכים למסעדה לארוחת הצהריים.
סיור בטביליסי
בשעות הערביים מגיעים לטביליסי, ולאחר מנוחה קלה יוצאים לסיור בעיר, הרוח מטורפת ואז מבינים כמה מזל היה לנו עם מזג האוויר בכל הימים!
מסיימים את הערב במסעדה, היו אמרים להיות רקדנים, משום מה, לא היו...
לילה בטביליסי.
לאחר ארוחת בוקר מוקדמת יוצאים לשדה תעופה והביתה.
ולסיכום.
היו לי המון חששות הנוגעות למזג האוויר, הרבה plan b, שלמזלי לא היה בו צורך.
ובנימה אישית,
שושי, יעקב, טובה, איציק, אורנה, רותי ומוטי תודה לכם שבחרתם בי, מקווה שהצלחתי להעביר לכם את אהבתי למקום, לגרום לכם לראות ולהבין את גאורגיה מבפנים, את האנשים את המסורת, היסטוריה, אוכל ותרבות ועוד. כולי תקווה שתחזרו לטייל בה עוד, בעונה אחרת ולאזור אחר ואיתי, כמובן.
תודה שהייתם כאלה נהדרים, החברות רבת השנים שלכם, הזוגיות שלכם, העשייה בתחומים השונים מעוררים השראה של ממש. אני יכולה להגיד שמבחינתי זה היה סוג של מסע פילוסופי, גרמתם לי לחשוב, אתגרתם בידע הרב שלכם, לצד הומור משובח.
אז פשוט תודה ומקווה לראות אתכם עוד בטיולים שלי .
הירשמו כדי להתעדכן בעוד טיפים ורעיונות לטיולים
ואם לא תרשמו, אז איך תדעו על איזה עוד מקום אנחנו ממליצים?