יפן בשלכת

חלק המזרחי של קיוטו.

מקדש קינקאקוג'י

Kinkaku-ji

מתחילים ממקדש המוזהב. ללא ספק אחד המקומות הפוטוגניים ביותר בהם ביקרנו. הנוף מטורף! אגם, העצים האדומים, המקדש הכול כל כך מהמם, פשוט מושלם.

בכל מקום ביפן אנחנו ממשיכים להשתמש באותם הכרטיסים, בקיוטו אנחנו מתניידים באוטובוסים עם מדריכה מקומית.

לא נעים להודות, אבל מרוב שהמקום יפה, לא שמעתי כלום ממה שסיפרו עליו...באמת שאי אפשר להפסיק לצלם, ועוד העצים האדומים והשלכת...ובחורף בכמה הזדמנויות גם יורד שם שלג, ראינו תמונה וזה מטורףףףף!

מקדש ריואנדג'י

Ryoan-ji

כל אחד כזה עם היסטוריה עתיקת ימים שקשורה לדמות כזו או אחרת. במקדש זה, שהוא מקדש זן, ישנו גן האבנים, הפילוסופיה. מלא מלא אנשים בכל מקום, אבל מאחר והמקום מאוד גדול, והיפנים מאוד מסודרים ומאורגנים, כמות האנשים אינה פוגמת בהרגשה. ובכל זאת, אין שום סיכוי בעולם להתרכז בשום זן, כשהכול מסביב יפה כל כך!

מקדש טופוקודזי.

Tofuku-ji

פה חולצים נעליים ובמשך כל הסיור מסתובבים יחפים על רצפת עץ חורקת. להבדיל מהמקומות האחרים, כאן דווקא לא עמוס במיוחד וזה שינוי מרענן. מעבר לחדרים ישנה תצפית ממש יפה, ובגלל שהגענו לכאן לקראת הערב, העננים לגמרי הוסיפו לאווירה.

מקדש קיומיזו דרה.

Kiyomizu dera

יום נוסף בקיוטו, פנינו מערבה. בעקרון, יומיים אלו מוקדשים למקדשים, ואיכשהו, לא נמאס, ואיכשהו, הם לא נראים אותו דבר, אולי בתמונות, אבל האווירה ממש שונה ממקום למקום. יומיים מדהימים ושונים זה מזה.

מקדש זה הינו מקדש בודהיסטי שהוקם לטובת אלת הרחמים "קאנון" והוא נבנה במאה השמינית. הוא גם נקרא מקדש המים הטהורים. כמובן, ששתינו, החכמנו, הבאנו מיליון משאלות, אני יודעת, שלפחות אחת הייתה משותפת לכולם. שיחזרו כבר הביתה כל החטופים שלנו.

מקדש פושימי אינארי

Fushimi inari

זהו מקדש של אלפי שערי טורי כתומים. המקום הזה הוא אחד הסמלים האייקוניים של יפן. זהו מקדש שינטו נוסף. אינארי, זהו אל האורז, ומאחר ואורז הוא עושר, ואף מאות שנים רבות שימש כמידת תשלום ביפן, המקדש הזה הוא למבקשי השפע. ניתן לטייל תחת שערים אלו עד מעלה, או לעצור בכל נקודה ולחזור.

המון חברות מקימות פה עד היום שערים אלו, מצד אחד הם חלקים ומצד שני יש את שם החברה, ואנחנו יכולים לנחש מה חברות אלו מבקשות לעצמן.

לצדי המקדש ישנם פסלים רבים של שועלים שמעבר לזה, שהם צדים את המזיקים שפוגעים באורז, הם גם חלק חשוב במיתולוגיה היפנית.

מקום מהמם! רואים אותו גם באחת הסצנות בסרט "זיכרונותיה של גיישה".

במרחק של עשרים דקות נסיעה מקיוטו, מגיעים לעיר אוסאקה.

את היום הזה התחלנו בטירה של אוסאקה ומשם המשכנו לזלילה מתמשכת שנמשכה עד שעות הלילה. מביך להיזכר.

טירת אוסאקה.

הטירה הייתה שייכת לאחת הדמויות החשובות והמרכזיות של יפן, אם כי "קצת" לוקה בנפשו הייתי אומרת, בכל אופן לקראת סוף חייו, טיוטומי חידיושי. הוא הגיע לגדולות למרות מוצאו הנמוך מעמד האיכרים, הוא התקדם לגדולות, וטרק אחריו את הדלת..

אחד החוקים שהוא חוקק זה איסור מעבר בין המעמדות, כלומר, הוא האחרון שעשה את זה. חידיושי היה אחד מהשלושה אשר פעלו לטובת איחוד יפן, הוא היה השני, כשהשלישי, מין הסתם, זכה בעיקר התהילה. למרות כל זה, הוא היה דמות מרתקת, ונשמע שחיי חיים מלאים בכל טוב.

אוסאקה נחשבת לבירה הקולינרית של האזור עם דגש על מאכלי ים, סרטנים בעיקר. הגענו לרחוב המסעדות ונכנסנו למסעדה הראשונה עם הסרטן הענק, תוך מחשבה, שרוב האנשים עוברים אותה כדי לראות מה יש בהמשך. לא טעינו. ארוחת שחיתות של ממש שנמשכה כמה שעות טובות כשכל פעם מגישים עוד ועוד חלקים של סרטן. טעים ממש! הכל! זה היה כמו סוג של ארוחת טעימות.

משם המשכנו למצפה תת ימי, אומרים שהגדול בעולם. נחמד. מסודר.

טוב, זה היה הכי ילדותי בעולם, אבל היינו חייבים לעשות משהו לפני שממשיכים לבשר...

משם המשכנו לגלגל ענק...ילדותי, כבר אמרנו?

אוסאקה היא גם בירתה של בשר הוואגיו, אז בטרם התאוששנו מהסרטנים, המשכנו למסעדת בשרים ושם זה היה שואו של ממש! וואו! חוויה מטורפת!

לשם הגענו רק ששה, זוג אחד ויתר, ישבנו על השולחן עם הפנים לטבחית שטיגנה לנו את הארוחה ממש מול העיניים. אבל שוב, הפרטים הקטנים...

אז מה הקטע עם וואגיו, מה זה בכלל, ולמה, לעזאזל זה כל כל יקר?

אז בואו נעשה סדר

ואגיו בתרגום המילולי הוא "פרה יפנית" והכוונה לארבעה זני פרות שישנן רק ביפן, שמגדלים אותם באזורים מסוימים של יפן בשיטות מיוחדות ומסורתיות, והכלאה מוקפדת של בקר זה עם זן פרות אחרות. זה גם שם קולינרי לנתחי בשר.

המיוחד בבשר, זה המרקם שלו, שיוש אחיד, פיזור השומן ברקמת הבשר, וזה קורה בעקבות תנאי הגידול המיוחדים של הפרות, עיסויים (כן, כן!) תערובות מזון, שבין היתר, כוללות חיטה וגרעינים ותנאי מחייה רגועים וטובים. כפי שאתם מבינים, עלות גידול פרות אלו, יקר מאוד, לכן גם הבשר יקר בטירוף.

ואגיו נחשב לאוצר והגאווה הלאומית של יפן וחייב לעמוד בתקנים מחמירים ממש (כמו שהיפנים אוהבים) פרות מזן מסויים גדלים רק ביפן וגם על כך הם מקפידים.

כמובן, שחייבים לטעום את בשר הואגיו בביקור ביפן, וכמובן שגם זה טקס.

במסעדה שבה היינו מחיר הבשר נע בין 150 ש"ח עד 900 ש"ח למאה גרם. וללא ספק, ביקור במסעדה זו, היה הרבה יותר מאכילת בשר טעים ורך (רך מדי לטעמי), אלא זו הייתה ממש חוויה קולינרית ייחודית ויוצאת דופן.

הצגת הבשר לפני (עפ"י בעלי, הכרות עם הפרה), צילומים עם נתח הנבחר מכל הכיוונים, טיגון במקום תוך שמניחים על הצלחת כל פעם שלוש חתיכות קטנות ורק לאחר מכן המשך טיגון חתיכות נוספות, גם תוספות של ירקות מכינים במקום בצורה יפה, נקייה ואסטטית. בקיצור, הצגה!

המסעדה בעיר אוסאקה, ויש כמה וכמה כאלה, כי זה האזור שבו כדאי לטעום את הבשר, העיר נמצאת במרחק של כעשרים דקות מקיוטו.

לאחר המסעדה המשכנו ברגל לנקודת המפגש דרך שכונה המונית ותוססת ממש. בדרך עוד קנינו מין סוג של וופל בלגי בצורתו השונה, אבל על אותו עיקרון, כי "חייבים מתוק", בקיצור המשכנו "להיתחזר" מכל הלב. מין יום שכזה.

שוק אוכל נישיקי

בוקר התחלנו בסיור אוכל בשוק נישיקי, הגענו מוקדם עם הפתיחה כשרק מסדרים את הסחורה, הרוב, כמובן, מאכלי ים, ואין ריח בכלל! אפילו פה הכול מבריק ואסטטי, פשוט לקנא בהם!

הניקיון אצל היפנים, הוא חלק מדת, מתרבות ומחינוך. אין לנו סיכוי...

התחלנו את הבוקר עם סושי ועוד מלא דברים שגם כאן מוכרים הכול על שיפודים שמכינים במקום, ממתקים מוצ'י ויש גם בית קפה מערבי עם דברי מאפה לאלה שפחות בעניין של מאכלי ים.

זו הייתה ארוחת הבוקר שלנו. ואחרי זה המאפים, כמובן..

נארה

טודאיידזי

Todai-ji

העיר נארה הייתה פעם בירתה של יפן, אי שם במאה השמינית.

בעיר נארה, ישנו מקדש בודהיסטי מעץ, שככול הנראה הכי גדול ועתיק בעולם, שהוא גם אתר המורשת העולמית.

בעיר נארה, במקדש הגדול והעתיק , נמצא הבודה הענק שנבנה גם הוא באותה התקופה, וכמובן, שזה מדהים ובלתי נתפס.

יתר על כן, ישנה תקופה היסטורית על שמה של העיר, תקופת הנארה, שדי מתחילה את התרבות היפנית שנשמרת בחלקה עד היום.

אבלללללל....

בדרך לשם יש גם את פארק האיילים, ואיכשהו, כל ההיסטוריה המפוארת הזו הופכת למשנית, כשהחלופה היא לחזור לגיל שש, להאכיל איילים וליהנות מזה ממש!

ולא, אנחנו לא היחידים כאלה.

מעבר לאיילים החמודים, המקום מהמם עם אגם, עצים בצבעי שלכת בתקופה זו של השנה והניקיון ברמה שלא רואים בשום מקום בעולם.

שני לילות הבאים אנחנו מבלים באוקאיאמה.

אונסן- בית מרחץ.

וגם זה טקס. תנו לי להקל על חייכם, להסביר את התהליך שלב שלב, ולהימנע מהמבוכה בה נתקלנו.

בחדר במלון ישנה סלסלה ובה מגבת גדולה ומגבת קטנטנה (מאוד). בנוסף ישנם בגדים מיוחדים, קצת מזכירים את בגדי האסירים אצלנו ונעליים מיוחדות. לגברים חום כהה, לנשים חום בהיר. לובשים את הבגדים הללו והנעליים, לוקחים את הסלסלה כמו שהיא ובגדים תחתונים להחלפה והולכים לבית מרחץ.

בכניסה חולצים נעליים. (הכול רשום).

ישנם לוקרים. מתפשטים. הלוקר מחולק לשניים. מניחים את הנעליים למטה (הכל רשום). את המפתח שמים על היד יש בו צמיד לשם כך.

בשלב זה, עטופות במגבת באנו לעבור שלב, כששתי יפניות חמודות בבגדי האסיר שכבר היו אחרי כל התהליך, חסמו את דרכינו תוך שהן מסבירות לנו ביפנית ודורשות להוריד את התכשיטים, את המגבת ולהתקדם למקלחות.

אולי הכול היה נראה אחרת אם הן לא היו מתעקשות להישאר ולפקח על כל התהליך.

לא יודעת...הזכיר תקופות אחרות בהיסטוריה שלנו...

טעות בצבע ובמידה

כעבור כמה דקות כשסוף סוף הבנו מה הן רוצות מאיתנו, בערום מלא עברנו לתחנה הבאה, שאלו המקלחות.

המקלחות בישיבה מול מראה במין תא פתוח כזה כל אחת עם עצמה. מתיישבים עם הפנים למראה, ישנו דוש ומיליון סוגים של סבונים לכל חלק בגוף, בערך. בעזרת המגבת הקטנטנה מהסלסלה, מסבנים ומתנקים ורק לאחר מכן, נכנסים לבריכת המים החמים. לפני שנכנסים, יש שם כד קטן, שמנקים איתו את הרגלים, שכמובן התלכלכו אימים בשלושה מטר שהלכתם מהמקלחות.. ורק אז נכנסים למים.

והחוויה אדירה! ממש, אבל ממש לא לפספס, גם להכי ביישנים שביניכם.

במלון שלנו היו שתי בריכות חמות, סאונה, בריחת מים קרים 6-7 מעלות (חסכתי 700 ש"ח, כי כבר מזמן התכוונתי ללכת ולעשות סדנת מי קרח בארץ).

וככה במשך שעה וחצי שעתיים, התרוצצנו בין הבריכות בטמפרטורות שונות לבין סאונה. לפני שנכנסים לסאונה לוקחים מין דבר כזה שיושבים עליו בסאונה. שוטפים אותו לפני ואחרי השימוש.

לאחר מכן מתחיל אותו תהליך בסדר הפוך

 אותן מקלחות, משם ללוקרים, מתלבשים, ואז יש עמדות טיפוח גם כן על כיסא קטן עם הפרדות אחת מהשנייה. בכל עמדה ישנו פן, קרמים שונים, מסירי איפור, מסרקים חד פעמיים, וכל מה שאפשר לחשוב עליו שתצטרכו לאחר מקלחת. אצל הגברים גם ערכות גילוח עם אפטר שייפים השונים.

בחוץ ישנן גלידות, וגם סוג של אקטימל, פרו ביוטיקה בין השעות 5:00-10:00 בבוקר. הכל רשום...

לאחר כל זה, במלון שלנו בין השעות 21:30-23:00, הגישו מרק ראמן המסורתי, חינם, טעים בטרוף! המראה בחדר אוכל מהפנט, ממש זרק אותי לסטאג' שעשיתי בכלא צלמון לפני 20 שנה. מהמם! כולם באותם הבגדים, נקיים להפליא, אוכלים מרק. תדמיינו.

כמובן, שהמרחצאות נפרדות לנשים ולגברים. ביפן ישנם הרבה כאלה בחוץ ובפנים, אבל התהליך הוא אותו תהליך.

עיירה קטנה ומקסימה עם תעלה באמצע ובתים קטנים של ימי הביניים, ששימשו פעם כמחסנים. עיירה ציורית ממש לצד התעלה היחידה שנשארה מימים ההם. מלא חנויות מתנות, אוכל, המקום ציורי כ"כ, שבאים לכאן לצילומי חתונה בקימונו לבן מסורתי. ניתן גם פה לשוט בסיררה.

בנוסף, בעיירה מוזיאון של אספן יפני שגילה עניין רב באומנות המערבית, כך שרואים במוזיאון תמונות של מונה, גוגן, מטיס, פיקאסו ועוד. בשלב מסויים התפצלנו, אנחנו הלכנו למוזיאון ונפגשנו שוב לארוחת צהריים מאוחרת.

אני, כהרגלי, לא ממליצה על מסעדות, כי אני אוכלת הכל, ולרוב גם הכל טעים לי. אבל בטיול הזה, חיפשנו את המסעדות לפי העיקרון של שולחן גדול לכולם. וזה אתגר ביפן.

בכניסה לכל מסעדה ישנן מנות מפלסטיק, שנראות בדיוק כמו המנה עצמה גם בגודל וגם במרכיבים ובנוסף לרוב גם ישנן תמונות ליד כל מנה בתפריט. מאוד נוח.

גם את האתר הזה כולכם, בטח, מכירים מהתמונות, זה השער הכתום שעומד בתוך המים.

האי נמצא צפון מערבה מהירושימה, וזה אחד מתוך שלושה האתרים החשובים ביפן.

על האי שער הטורי המפורסם ומהווה את אחד האתרים החשובים ביותר בדת השינטו. ובעקבות הגאות והשפל ברמה היומית, בבוקר הוא נראה על המים ובזמן אחר ממש ניתן להגיע אליו ברגל.

ובנוסף, האי ידוע באוייסטרים (המאכל הזה בצדפה פתוחה). ישנו רחוב שלם של מסעדות וחנויות מתנות ולאחר מכן המשכנו למקדש בודהיסטי ענק ומהמם. כל זה על רקע עצי השלכת, פשוט אין דברים כאלה!

אז לאחר ששפשפנו, וליטפנו וצלצלנו בפעמונים, הבאנו מיליון משאלות והתמלאנו באנרגיות, עלינו ברכבל לתצפית מטורפת! לא לוותר! כמעט וויתרנו, טוב שהמדריכה התעקשה.

באי גרים אלפיים תושבים, ומדי שנה מגיעים אליו כארבעה מיליון מבקרים. אז גם אנחנו בשמחה רבה נכנסנו לסטטיסטיקה וממליצה גם לכם.

טיילנו באי יום שלם, לקראת הערב נכנסנו למסעדה ואכלנו אוייסטרים על כל צורתם.

לקראת 17:00 חזרו למעבורת. בשעה זו של היום כבר החלה השקיעה והמקום נראה עוד יותר קסום.

פארק קוראקואן.

Okayama Korakuen

זה היה יום הולדתי.

הבנות המדהימות שהפכו בשבועיים האחרונים ממש לחברות ולחלק בלתי נפרד מהטיול, השקיעו בבלונים שתלו מול החדר שלי. ואגב, עניין הבלונים היה מאתגר, כי משום מה, ביפן הצליחו למצוא אותם בחנויות לאביזרי מין...

את החלק הראשון של היום העברנו בפארק מהמם! מדשאות, אגמים קטנים, שדות תה, תערוכה של מיטריות, כאילו כל יפן בקטן.

אבל אז, המשיכו ההפתעות...

הביאו לי כתר וסרט, ואין מקום בעולם מושלם מיפן, בשביל לשים עליך דברים מגוחכים ולהסתובב כך בחופשיות רבה במשך כל היום, כי אתם יודעים...שום דבר לא נראה מוזר ביפן.

נכנסנו לבית התה, שם הצוות ממש הפתיע עם עוגיות מוצ'ה כעוגת יום הולדת כשהם שרים באנגלית. דברים שכל כך ברורים לנו בארץ, ממש ממש יוצאי דופן ביפן, התרגשתי!

משם חזרנו למלון, אספנו את הדברים והמשכנו חזרה לטוקיו ברכבת המהירה. בדרך נכנסנו לסופר וקנינו אוכל לנסיעה. הכול באריזות קטנות וכל כך נוחות. ברכבות הללו מותר לאכול וכולם אוכלים. ואפילו יש פחים!

הנסיעה של שלוש וחצי שעות, לקח קצת יותר, היו עיקובים בדרך. (לא התאבדויות! שזה עיקר ה"תקלות" שלהם ברכבות).

בערב יצאנו למסעדה קוריאנית בה מביאים בשר חי, ובאמצע השולחן ישנו מנגל אישי כזה, ומטגנים עליו את הבשר.

כך נגמר היום הולדת הכול כך מיוחד שלי, שהשנה נמשך 31 שעות.

כאן נשארים עוד שני לילות.

ביום הבא בבוקר ישנו חצי יום פנוי, כל אחד הלך לעיסוקיו, אנחנו הלכנו למוזיאון הלאומי שכבר סיפרתי עליו בהתחלה, מאוד אהבנו!

לאחר ארוחת הצהריים נפגשנו שוב עם המדריך ונסענו לשדרת העצים הצהובים.

וואו!

כמה יפה!

מעבר ליופי של הטבע, הגיעו לשם כל היפות של טוקיו, המקום אינסטגרמי ממש! בנוסף ראינו שם מלא אנשים עם כלבים, הם מטיילים איתם כשהם לבושים ממש חגיגי (הכלבים), חלקם בנעליים ואפילו במשקפי שמש ומסיעים אותם בעגלות כלבים שנראים כמו עגלות ילדים. ואז רואים מלא זוגות עם עגלות כלבים.

לדעתי, חייבים לספר להם על בעיות הילודה שיש להם במדינה!

הייתה הרגשה, שפשוט איש לא נשאר אדיש למראה הצהוב הזה, ראינו צילומי חתונה, וגם סתם זוגות מרגשים מאוד מאוד.

משם המשכנו יוקוהמה, שזו עיר גדולה ביפן וגם נמל ממש היסטורי. לכאן בשנת 1853 הגיעו ספינות אמריקאיות ועשו ליפן הצעה שאי אפשר לסרב לה...מכאן הכול התחיל. אותי, אישית, ממש מרגש להיות במקומות כאלו!

זו עיר בפני עצמה, כמו קריית טוקיו כזו, מאוד יפה ויוקרתית. טיילנו בנמל, מסעדה עם שולחן גדול בנוהל וחזרה לטוקיו.

הטיול שלנו עם מדריך נמשך 12 ימים, יצא כך, שכולנו הגענו באותה הטיסה, וכולנו בלי לתכנן מראש לקחנו עוד יום בסוף, יום חופשי, ואני סחבתי אותם למופע הסומו.

סומו.

למרות כל האהבה שלי להתעמק בכל מיני דברים, שפחות מעניינים אחרים, כמובן, שהייתי מעדיפה להגיע לתחרות סומו האמיתית, אבל להתאים את זמן הביקור לתחרות סומו, היה בעייתי קצת.

לכן הסתפקתי במופע תיירותי לשם גם סחבתי את רוב הקבוצה, שבעה מתוך עשרה. שזה יותר שואו משעשע, מצד שני, זכינו ללמוד קצת מקרוב על דברים שלא היינו רואים בתחרות האמיתית.

קצת מחייהם, מהאימונים, מהחוקים, טעמנו מהתפריט שלהם (6-10 אלף קלוריות ביום), ראינו מופע קצרצר של גיישה ואפילו אחד החברים שלנו התנסה בקרב בעצמו. קרב פחות מוצלח, בואו נגיד, מצד שני לפחות 45 שנים האחרונות איש לא הרים אותו וסובב באוויר ככה וזה היה מקסים.

הופתענו מאוד כשהמנחה, שהוא גם בעל המקום, שהתחיל לדבר עברית, נו, מה, איך לא? בחור יהודי בריטי שהתנדב בצה"ל והיום מחזיק מועדון סומו תיירותי בטוקיו, הגיוני סך הכול.

אז אם אתם בטוקיו, תלכו למופע, גם תהנו וגם תפרגנו לאחד משלנו

לאחר מכן הקדשנו חצי יום לקניות, מתנות, אתגר קניית מוצרי קוסמטיקה, עוגיות מטורפות עם גבינה צהובה ומסעדה עם שולחן גדול.

אם אתם ביפן, לא לפספס את העוגיות הללו!

הפעם נכנסנו למסעדה בווארית או משהו בסגנון, עם מלא בירות, נקניקיות וסכין ומזלג בלי שביקשנו. מתחילים את תהליך החזרה לארץ.

למחרת בצהריים מתחילים במסע אחורה בזמן. יוצאים בערב ומגיעים בערב.

כמה דגשים אחרונים.

* ביפן המון (!!) חוקים, מה עושים, איך עושים, מתי מדברים, באיזה צד של המדרכה הולכים, לכל דבר כזה יש הסבר והיגיון מאוד ברור. שימו לב לדברים הקטנים.

* מזג האוויר היה סביב 10-20 מעלות פלוס מינוס, זה נחשב חם לתקופה זו.

* יפן זולה משמעותית ממה שנהוג לחשוב, מה שיקר אלו הטיסות והרכבות המהירות, כל השאר ממש יותר זול מאצלנו. גם האוכל, גם הבגדים (אלה שעשו קניות אמרו שזול משמעותית)

* השירותים, ראו פוסט נפרד בנושא.

* מי שהגיע עד כה, כנראה שהתחבר, מוזמן לדף שלי, שם תמצאו עוד מידע וסרטונים על מוקדים שונים שמוזכרים בפוסט.

* ישנו שירות בתשלום של שליחת המזוודות, כך שכשעברנו מטוקיו לקיוטו שלחנו שתי מזוודות גדולות ונסענו עם תיקי גב וטרולי. המזוודות חיכו לנו שם. נשירות עלה סביב 120 ש"ח לשתי מזוודות גדולות .

* ולחברים החדשים שלנו, תודה שעשיתם לנו את הטיול, זה היה ממש עניין של מזל וחיבור שלא יכולנו לחלום עליו אפילו. כמה כיף זה, כשנכנסים אנשים כאלה, ככה באמצע החיים

זהו, נראה שמיציתי, מקווה שעזרתי למי שמתכוון להגיע לאזור

ונתראה בטיול הבא.

ממש ממש בקרוב.