בריכה בכפר הנופש "ראביט היל"

העיר אוטרכט.

התחלנו במוזיאון הרכבות. מקום ענק ומקורה, מתאים לימים גשומים, מגוון של רכבות שניתן לעלות עליהן, סימולטורים, ירידה במנהרת הזמן לתקופה ישנה, ממש מושקע, יפה ומאוד מאוד מותאם לילדים, כמו כל דבר פה, בעצם.

משם המשכנו ברגל למרכז העיר דרך פארק ירוק ומהמם, שם גם עצרנו לפיקניק.

מוזיאון תיבות הנגינה.

מוזיאון זה שווה רק אם יש סבלנות לשמוע הדרכה בהולנדית ואנגלית לתרגם לילדים, כי רק המדריך מפעיל את התיבות. אחרת זה סתם להסתובב ולהסתכל על תיבות צבעוניות.

המוזיאון הפתוח הארנהיים.

מסתבר, שזה היה היום אחרון של שוק איכרים. פקק ענק, אבל שווה כל דקה. מקום ענק. בכניסה הילדים קיבלו צמידים מיליונו עליהם את הפרטים שלנו למקרה שיילכו לאיבוד. בתוך המוזיאון הפתוח עוברת רכבת שמסיעה בין תחנה לתחנה. היה ממש המוני ושמח, העברנו בו יום שלם תוך שאנחנו עוברים מתחנה לתחנה, כשבכל תחנה פעילות שונה, קרוסלות, תיבות נגינה, מקום בו ניתן להצטלם בבגדים מסורתיים, כמובן שעשינו את זה. תחנה של חווה, בה הילדים ממש יכולים להתנסות בעבודות של פעם, תערוכה של כל מיני תוצרים חקלאיים, תחרויות מצחיקות למיניהן ועוד. מקום מהמם, ממש לא לפספס!

עיירת חיטהורן.

העיירה שבמקום שבילים יש בה תעלות מים. נראה, שגיל הממוצע בעיר הוא 94 מינימום..מעולם לא ראיתי מקום יפה

שימו לב, רוב התיירים מסתפקים בסיבוב בעיירה הציורית והמטופחת הזו. אבל אני ממליצה, כפי שהמליצו לי, לצאת מחוץ לעיירה לתוך שמורת טבע מדהימה עם טבע פראי ממש. את החלק הזה אהבנו יותר מהחלק המתוייר, גם היינו שם לבד לגמרי לנופים מטורפים.

בהמשך הסתובבנו ברגל, נכנסנו למסעדה, בה נשבעתי, שזו הארוחה האחרונה שאנחנו אוכלים במסעדה בחופשה זו!

זמני ההמתנה ארוכים בטירוף, החשבון היה 140€, וחוץ מהצ'יפס, הילדים לא נגעו בכלום, כי האוכל לא מוכר.

כאמור, מאותו רגע, אכלנו רק בבקתה.

המשכנו לטייל בעיירה, הגענו למקום נוסף הצטלמנו שוב בבגדים מסורתיים (איך לא).

האי טסל.

נסיעה ארוכה מאוד של שעתיים וחצי. כ"כ הלחיצו אותנו עם ההקפדה שלהם על מהירות וריבוי המצלמות מהירות בכבישים, שממש בדקות בודדות פספסנו את המעבורת לאי...

בשל כך, התחלנו בשמורה לכלבי ים "אקומארה" הייתי מוותרת, לא שווה את הכסף, בעיניי. למרות שהילדים נהנו מאוד, היה חלק של האכלת כלבי ים, מוזיאון קטן, שלא מתקרב אפילו למצפה תת ימי שלנו. מדובר בשמורת הצלה של החיות והרבה מהן היו פצועות או עם נכות כלשהי. אני פחות התחברתי, אבל היינו חייבים להעביר כמה שעות לפני המעבורת הבאה וזה ,לגמרי, עשה את העבודה.

שייט בספינת שרימפסים "tx 20"

מדהים! חוויתי ובלתי רגיל. הייתה ממש סופה, נורא חששתי. השמיים היו כהים ודרמטיים ביותר. התחלנו בתוך הספינה, הילדה התלוננה קצת על בחילה עד הרגע שבו פרסו רשתות והוציאו שלל של כל מיני מהים. הבחילה עברה ברגע! היו איתנו כמה כיתות, שזה היה טיול בית הספר שלהם. הילדים רצו בהתלהבות למיין ולשחק בכל מה שהוצא מהים. בנתיים בישלו את השרימס אותו אכלנו בהמשך.

כולנו זוכרים את היום הזה כחוויה הכי מיוחדת מהטיול. הבכור שהיה אז בכיתה ד' ציין את ההבדל בין הטיולים שלהם לטיולים של הילדים ההולנדים...

חזרנו במעבורת, הדרך חזרה נראתה פחות קשה, כי כולם ישנו.

טירת מאדן.

טירה יפה ופוטוגנית, מאוד ידידותית לילדים שמקבלים מפה ואמורים לשים חותמות בכל תחנה שעוברים. התלבשו לאבירים, טיילנו עם מדריך בחדרים (בלי מדריך לא ניתן לבקר בחדרים). מאוד מוצלח. בהולנד הכל מאוד מותאם לילדים וזה מדהים!

לאחר מכן, עקב סופה מטורפת הלכנו למשחקייה (שלא הייתה בתכנון ואת שמה לא רשמתי...). גדולה, נקייה, צבעונית, הילדים נהנו מאוד. אנחנו נחנו.

האורכאון.

מדובר בעוד מוזיאון פתוח, רק שהפעם המקום המתאר את תולדותיה של הולנד מאז תקופת האבן. הכל מאוד מוחשי, נגיש וגם פה מאוד ידידותי לילדים. בכל תחנה ישנו מפעיל מחופש, שמדגים ומספר ולגמרי מכניס לאווירה. ישבנו עם איש המערות סביב מדורה, התנסינו בעשיית נשק מנחושת, שטנו בסירות קאנו ועוד.

הגענו ביום גשום מאוד, כעבור כמה זמן הבנו, שזה לא הולך להשתנות. גם פה ראינו כמה כיתות בטיולי בית הספר. כל הילדים והמורים לובשים מעילי ניילון, ממשיכים בחייהם, כך גם אנחנו. קנינו מעילים בחנות המתנות (יורו אחד למעיל) והמשכנו. במקום 40 תחנות, הספקנו 8...

היה גם מופע גלדיאטורים, פה הקטן נלחץ ואפילו בכה, אז יצאנו.